רק אתמול עברתי למקום חדש, זה לא היה אתמול, אבל זה מרגיש כמו אתמול, בגלל שאני עדיין לא נשארתי ללון בבית ברצף למשך שבוע ימים. פה חיפה, שם רעננה, ולא רק ליום אלא לשלושה, ככה אני עדיין לא מרגיש שאני "גר" בעמק הירדן. אבל זאת התשובה שלי לנהגים שלוקחים אותי בטרמפים. ואיך הגעת לפה? אהה, זה סיפור ארוך יותר. תמיד.
יום רביעי בצהריים, מעונן, ואני צריך ללכת למעלה להר, מה אני עושה? לא תהיה הזדמנות טובה מזו לטייל בעמק הירדן. אז מה אני עושה? דבר ראשון מתקלח, רק כדי להיות רטוב בסאונה שמחכה לי בחוץ, תיק ויוצאים לדרך. ובחוץ פוגשת אותי: התחלה של סופה. לא שמש מנקרת עיניים ולא חום שמטפס לך מתחת לצפורניים עד שאתה חושב שלהזיע זה השחור החדש. אולי אני חדש פה בעמק, אבל עדיין כבר קיץ בישראל, אז כמה זמן זה יכול להמשך?
 |
| חומוס ודטורה |
כשהתחתונים כבר רטובים, אנה נזכרת בטיול בקמבודיה בעונה של המונסונים, שזה בערך ביוני-יולי...יעני, עכשיו! תחשבו כפר פשוט בתוך ג'ונגל ששוכן ליד הים, ואז מתחיל לרדת גשם, טיפות שמנות. זה כמו להכנס למקלחת חמימה עם בגדים ותיק ומצלמה. לא פלא שהתיק הכי מוכר באסיה זה תיק צלילה אטום למים. אתה פותח מטריה ואז כשאתה רואה יחפנים מקומיים עוברים על פניך עם חיוך, אתה מבין שאין מה לדאוג. הרי קר לא יהיה לך, וממילא הגשם זורם באופן אופקי ואנכי גם יחד. אז ככה אני הולך בגשם של העמק. האדמה הופכת לבוץ, הבוץ נדבק לי לסנדלים והדבר הבא שקורה הוא שאנחנו הולכים יחפים בבוץ, בגשם, כמו יחפנים קמבודיים שמתחילם להידמות להוביטים עם עור עבה בכפות הרגליים ושערות.
ואז מהוביטים עברנו לסרט של פארק היורה, יש שם קטע שהילד מתחשמל כמעט למוות, אז לא למוות, יותר כמו חזיר בר המום יונה רואה שדה חומוס- ומתחשמל. לא בגשם. אבל i was careless אין ספק. רגע אחר כך, הוא קצת יותר עירני ומזנק בקלילות מעל גדר בגובה 60 ס"מ, רק כדי לטעום חמוס זעיר, ללטף עלה של עשב השטן ולהמשיך לטפס את ההר.
חלק ב של
הטיול הוא מסע הטרמפים. וזה במתכונת של: אנבלה מסמנת לרכבים שעולים
ליבניאל ואני מחצרץ. אני מזיז דף עם רשימה של ירקות מהרגליים, והנהג צוחק,
אתה יכול לדרוך על זה- אלו ההזמנות של אתמול. וואלה, גם אני משווק פירות
וירקות, אני אומר לו ומכניס יד לתיק ושולף לימון סרוג... והוא דווקא חשב
שאני סוחר סמים. מהסריגה הוא מתלהב, אבל בעצם הוא יותר מתלהב מזה שאמא שלו,
עליה השלום, היתה סורגת. כל דבר שהייתי מבקש ממנה היא יכלה להכין. כמו
לפני הטיול לדרום אמריקה...
הוא טייל היטב. אבל דווקא טיול רכבות בארגנטינה הוא שעולה. אמרו לי לנסוע
בקרונות היקרים, אלו עם מיטה וקרון של מסעדה. אבל אני קניתי את הכרטיס של
האחד פסו, וישבתי על האנשים. זה היה קרון בלי כסאות, ואנשים מבשלים שם,
כשאתה רוצה לעשן, פותחים את הדלת... איזה אנשים טובים. ולא פחדת? איך אני
יכול לפחד? אם אתה מאמין שאתה בן של מלך, ומה שהוא מחליט בשבילך זה טוב
בשבילך, אז אתה מקבל עליך את הדין. מה שיהיה יהיה. [יכול להיות שלנו יש
מילים אחרות בשביל אותו עקרון, הוא סומך על הקדוש ברוך ואנחנו סומכים על
אלוהימא אדמה.]
מוזר
ומעניין שכל מקום שאליו אני מגיע, הייתי בו שבוע או שבועיים או יותר. ככה
יבניאל מהבהבת לי כמקום מוכר, וככה גם המעיינות שבדרך, וככה גם בית קשת. שם
יש לנו חברים, שאותם פגשנו בדרך מקרית, גם כן בחווה. כך, שהחיים שחיינו
בנדודים לא היו שרבוט על רפה על נייר פרגמנט, משהו שימחק כשנעצור ונתקע
יתד בקרקע. איזור הצפון הוא יפה, אומר לנו משווק הפירות וירקות השני, הבעיה
היא שאי הרבה עבודות פה. אבל אם אתה סופר יצירתי, וסומך עליו. בוא תבוא
הפרנסה.
מקסים! אמיתי? התחשמלת?
השבמחקשרה