קשתות של צור

אני מחכה על כביש 6 לכיוון צפון ומגיע רכב שמאט אך לא עוצר לחלוטין, דלת הנוסעים נפתחת ונער עם כיפה סרוגה גדולה נשפך החוצה במהירות, תוך שהוא מקלל את חבריו בחביבות. עכשיו אנחנו שניים בתחנה. לאן אתה נוסע? לירושלים. ירושלים?! הוא מתרעם. אם אתה נוסע לירושלים, אתה במקום הלא נכון. אתה אמור לנסוע דרך מחלף שורק ויד בנימין. אני מחייך אליו, ואומר לו שאני יודע איפה אני, ושיש הרבה דרכים להגיע ליעד. ואז הוא סוקר את הלבוש שלי, את ריח המדורה שנידף מבגדיי ושואל ומאיזה פסטיבל אתה באת?
אז זהו, שזה לא בדיוק פסטיבל... תסעו על כביש 31, בין ערד לבאר שבע ואז תפנו בפתאומיות צפונה על תוך ארץ הבדואים, גבעות מוריקות וחורשות ק"קל דלילות, פה יש עדר שם חווה, ואנשים מתקשרים על פי סימנים מהטבע. ציפור חגה בשמיים מחוץ לסווטלודג' ואנשים נושמים את האנרגיה שהיא מביאה להם. בלילה חושך מצריים, ואנשים אפילו ממעטים להשתמש בפנסים ואז פתאום נקודת אור ירוקה נדלקת ונכבית, גחלילית שנתפסה בקור עכביש. איזה יופי! כשמתגלה עקרב צהוב מתחת לאוהל לא רצים מיד הביתה. כאן נוגעים בדברים קצת אחרת.
    אני הולך לסדנת תיאטרון, במיקרו קניון השני, כאן השחקנים מקשים על הקהל למצוא אותם. מספרים לנו שתאטרון זו אומנות של הרגע, בתיאטרון כמו בחיים, אין טעויות, פועלים בלי פחד. אחרי שבנינו את הביטחון העצמי של המשתתפים עם יוגת קונדליני שולחים אותנו להתבונן בטבע ולבנות דמות על בסיס החרקים בסביבה. רואה החשבון הופן לצרצר, מדריך הליקוט הופך לנמלה תזזיתית, האמא הופכת לפרפר, והנגר הופך לחיפושית אדומה ושחורה. והיינו כילדים- טבעיים.

    אם פסטיבל זה מקום שמקדש: עצמאות, אבדן חושים יזום, רעש, עוצמה, כיף, חוויה שמבוססת על התקבעויות אורליות, מוזיקה ומיניות. אז כדאי להעמיד דברים על דיוקם זה לא פסטיבל, זה כנס מלאכות קדומות. פה, שמים לערך דברים אחרים ממה שהם דברים בעלי ערך בעולם שמנגד. זה לא סתם שכזוג נוודים כל כך התלהבנו מהמקום הזה. משפחתיות, שבט, מיומנויות השרדות, עשייה, הכנה של כלי אוכל. מי יכול לומר על עצמו שהוא למד איך לגלף כף עם סכין וגחלים? לטוות חוטים משערות עיזים/כבשים/גמלים? לגהץ עם מחבת רותחת מגחלים? 

     יש כמה נושאים שעולים בכנס: עבודה בעץ, עור, צור, ברזל קרמיקה וצמר, הצד החברתי- משחקים למבוגרים בלבד, סיפור סיפורים ותאטרון, מיומנויות של ליקוט צמחים למאכל או למרפא. ואפילו הגיעו כמה מורים מח"ול.
    הביאו ארכיאולוג מנורווגיה שמתמחה בהכנת כלי צור פרהיסטוריים. הוא מספר לנו שאפילו בנגב בישראל יש עדויות של האדם הקדמון שבא לאסוף אבני צור בשביל כלי הציד שלו. אך לפני שהוא לקח את האבנים צפונה הוא הוריד/שבר את כל החלקים המיותרים באבנים שהוא אסף. וזה אולי מה שיוותר אלפי שנים אחרינו, חצאי קשתות של אבני צור.
    המורה לעיבוד עור מאוסטרליה, אישה יפה בחולצת עור עם גב וכתפיים חשופות שמראים את העיטורים שמקועקעים על עורה, סביב מותניה חגורת עצם שהכינה מגולגלות של חיות שהיא שייפה. לשיעור שלה נרשמו 8 אמיצים, כדי ללמוד איך לעבד עורות של שועלים, (היי, לא לקפוץ עדיין!) שועלים שנדרסו.  
     קצת אחרי הזריחה, נקום ונמהר לסיבוב לטיול בעקבות עקבות בחול עם אסף בן דוד, חנון עם מקלו של משה רבינו ותיק עם כל מיני כרטיסיות לזיהוי עקבות. נזהה עקבות של עכביש על פי כמה חתכים זעירים בחול, ועקבות של צרצר, וחיפושית. הגישוש נהיה מעניין יותר כאשר מגיעים ליונקים, כי שם מתחיל להבנות סיפור. מאיפה השועל בא? ולאן הוא הלך? למה הוא בחר להגיע מהוואדי? זה סיפור בילוש, שיכול להיות מרתק, אם אנחנו נכנסים לנעליהם של אנשי שטח.
     במהלך היום אנשים יהיו בעיקר עסוקים בעשייה, שעות האור נועדו לעשייה. והלילה? בלילה אפשר להקשיב להרצאות- כמו הרצאות על מהפכות: הצגת יחיד ליד מדורה יספר גדי פור על המהפכה שעבר בחייו, כיצד התרחק באופן יזום מהפרסום ועבר מהטלויזיה ליער ולהיות שלם עם עצמו. הרבליסט קליני, יספר על המשבר של הרפואה העממית בעקבות מהפכת המידע, כיום תרופות הסבתא חוזרות לשוק בלי ההכוונה של אנשים שניסו. אבל עוד יש תקווה, אפשר לעשות סדר בדברים.
    כשמגיע הערב של שמיכת ההחלפות המון אנשים מצטופפים. הרי אם כל השנה אתה מכין חפצים שדורשים מיומנות גבוהה להכנה, אתה תרצה להחליף אותם, כי אי אפשר למדוד אותם בכסף. זה עובד כמו מכירה פומבית, רק שמי שרוצה למכור מספר על המוצר שלו ומי שרוצה לקנות רק שיכול להניח את המוצר שלו על השולחן. זה משחק, והוא די מעניין. אף אחד לא ממש רוצה את הירקות הסרוגים שלי, אבל אני מציע. כי זה כיף להשתתף במשחק הזה. מישהו רוצה להחליף איתי כף עץ מגולפת תמורת שבע ירקות, משהו שאני מוכר ב200 שח, אבל מבחינת ערך של זמן עבודה- יכול להיות שזה אותו הזמן. כף... והוא מחליט לוותר על העסקה, משום שהוא קיבל כף תמורת הסל שלו, והוא לא יכול להעביר אותה הלאה ככה סתם, זה לא פיסת נייר עם מספר עליה. יש לה ערך, זה לא כסף! סוף הכנס מגיע, ואני מוצא כף מגולפת, אפילו שתיים, שנשכחו? ואת הירקות הסרוגים שלי? קנו אנשים שהיו להם ילדים.  
    אנתרופולוג יספר את הסיפור של החברה האנושית באופן חדש. הסיפור המסורתי של החברה המערבית רואה את הקדמה בצורה חיובית ואת הציידים-לקטים כתקופה פרימיטיבית. אבל יש גם סיפור אחר: תרבויות הציידים-לקטים לא נכחדו. הם המשיכו להתקיים במקביל לתרבות המערבית. עד היום מפוזרים בכל העולם שבטים משפחתיים. מדובר בקבוצות של כ30 איש, נודדים- אבל לא למקומות זרים. יש להם טריטוריה והם זזים לפי צרכי העונה. יש להם טכניקות של אנטי-הירארכיה, שיוויוניות. למשל: אסור להתהדר בציד חיה גדולה. מי שצד את החיה לא מחלק את הבשר. מי שתופס תחת- האחרים פשוט קמים ועוזבים.

        כיום המערב רואה בציידים-לקטים כאלטרנטיבה. בעוד המערבי מבוסס על אינדבידואליזם וניכור, עולמם של הלקטים מבוסס על קהילתיות. בארץ, בימי המעברות האשכנזים למדו כל מי שעלה: איך לחיות במדינה מודרנית. הם מעולם לא עצרו ללמוד משהו ממי שלא חי כמוהם. בעלייה האתיופית לישראל הגיעו אנשים שידעו איך להתקיים בלי לקנות דבר מלבד: סבון ומלח. ומה מלמדים אותם במרכזי קליטה? איך להשתמש בכסף. למדנו אותם איך לקנות.