הולכים בדרך בית לחם, ונתקלים באומנות רחוב, בסטייל שלטי חוצות שמשלבת בין מודעות לסרטים ופוליטיקאים שהיו לפני 25 שנה. זה מעלה בי רגשות נוסטלגיים ומודעות עצמית בעת ובעונה אחת. איזה קטע שאני יודע מי ומה בתמונה. כל כך אני שייך לתרבות הזאת. לא בטוח שהודי ממוצע היה מזהה את מיסטר טי בכזאת קלות, כי להכיר את כל המי ומי. זה רק בטלויזיה. ואני הייתי ילד טלויזיה.
קסם לסטלנים, זה כשהגוף שלהם רוצה משהו והוא מקבל אותו. קסם לנוודים, זה כשמגלים שחסר משהו, מסתדרים בלעדיו, ואז מתישהו, בלי התראה מוקדמת מופיע חפץ, שממלא את החסר. כשמנסים להסביר את החוק הזה במילים זה מתפרש על פני שקית במבה ושארית וופל ששנוררת מהמארח שלך, והנך אוכל באיטיות, בעודך בדרך ל, אין לחץ, אבל הכי היה בא לי עכשיו איזה- וופל בר? [מסתכל על שלט מסעדת מאנץ' מספר אחת, ותוהה, אם זה שלט הכוונה או הדבר האמיתי]. מפנקים ב20% תשורה למלצר שדאג לסטלנים בפנקייק ריבת חלב, עם כדור גלידה, קצפת וקערת מים לכלבה. ועכשיו מרגישים כמו מלכים. דקה אחר כך זה מתחלף בקסם לנוודים שהלכו ברחוב וראו שקית של לחם של תומר, עומדת יתומה על המדרכה, הרימו אותה, ובדיוק יש בה שני סוודרים. אחד לאשה ואחד לגבר, אחד במידה שלו ואחד במידה שלה. והיה להם קר.
חצי שעה אח"כ הם בהופעה. אפשר לקרוא לזה הופעה, ואפשר לומר שזה לא בדיוק... מה שאבא שלי היה קורא לו הופעה. עברו הימים מאז שג'פרסון איירפליין לקחו את עליסה למסע מוזיקלי מפייניסימו אינסטרומנטלי לקרשנדו מרגש עם הזמנה מפורשת לסמי הזייה. היום קוראים לזה קראנץ' 22, זה שלושה אנשים על במה שמשחקים בסאונד כשברקע מתנגנים משפטים מעליסה של דיסני 1951. והמתופף הוא הכי טוב בארץ, עד כדי כך שהוא הפנט בבדיקת הסאונד את עובדי הבמה וההפקה. אבל בהופעה, מאתיים איש עומדים ומחכים להופעות הגדולות שאחרי, אורות בוהקים ובסים מרעידי רצפה. זה לא מוזיקה שגורמת לך לרקוד, אולי לנענע את הראש קצת כמו מבין ג'אז. המוזיקה הזאת עובדת על האינטלקט, אתה לא כל כך רוקד, כמו שאתה עובר מסע רגשי בתוך הגוף שלך, בלייב, ורק בהשפעה של סמים [גראס ומעלה]. חייב להיות לך חיבור רגשי. ממחיאות הכפיים, אפשר להסיק שזה עובד רק על רבע מקהל היעד.
משרד החוץ מארגן לאמנים ישראלים כרטיס כניסה לליגה הבינלאומית. שוכר אולם, מזמין אמרגני פסטיבלים מחו"ל, מביא להקות, ופותח את דלתות האולם לקהל הרחב. חינם. אבל על בסיס מקום פנוי. ואז אנחנו חייבים להיות אלו שעומדים בתור ומחכים להכנס להופעות ג'אז. והשומר בכניסה, גם הוא אישיות, מקריח מזוקן עם שיער ארוך, מאפיר, וסיכות ראש ורודות נעוצות בצדדים/מאחור. אומר לך שאתה לא יכול להכנס, אין מקום. אבל... אבל זו הופעה ג'אז, כמה אנשים כבר יכולים להיות שם?
בפסטיבל ג'אז ו-מוזיקת עולם, אתם יכולים להיות בטוחים שרוב האנשים ממש מומחים. אני לא יודע במה בדיוק, אבל בוא נגיד שאם הם לא מוזיקאים או אנשי הפקה, הם בטוח ספציים במשהו שהם יודעים איך לשווק, כי זאת הבמה, מינגליג בצוללת צהובה. אם ברוק אנד רול המוזיקה באה לומר לך משהו במילים, ולנגן לך בשלוש וארבע רבעים, משהו קליט, שתוכל לשיר ברחוב. אז בג'אז יקחו משפט מוזיקלי, שאותו אתה יכול לזמזם ויאמרו אותו שוב ושוב בדרכים שאתה כבר לא יכול לזמזם, אבל אתה יכול לעקוב אחרי השינויים. אם יש לך דיסק, בהופעה זה יהיה דומה, אבל שונה. ובמוזיקת העולם יאמרו לך משהו קליט, רק עם כלים מתורכיה, ואז מאז'יירבז'ן, ואז איראן, ואז שופר... בחיפוש אחר הצליל המתאים ביותר, יש אוזניים שמתאימות את עצמן למוזיקה ויש מוזיקה שחוצה גבולות כדי להביא את השונה למקומות חדשים.
כבר הוכח לא מעט פעמים שקאברים ללהיטים, עתידים להצליח שוב. קליט ומוכר, זה כמו ג'ינגל. עכשיו תיקחו את רעיון הג'ינגל הזה ותעבדו אותו עם חצוצרה שנשמעת כמו סינטיסייזר, תשימו וידיאו ארט ברקע מאחוריהם ותתחילו לנענע את הראש. אבישי כהן &the big viciuous לוקח את המוזיקה שלו באופן אישי, וכשעושים את זה טוב, הקהל לא מוריד את המבט שלו מהבמה.
טרמפ עם תאורן מסביר את מרכיב האור בהצגה. תאורה, תכלס לומדים חשמל. אבל מבחינתי זה כלי נגינה, אורגן אורות זה מה שאני מנגן. יש אנשים שבאים לתת show ואתה עוזר להם, ויש כאלה שבאים לתת את האמת שלהם. בעמיר לב, אין לי מה לשחק, פותחים תאורה על הפנים ונותנים לו לתת את האמת שלו. אבל הופעה של פינק פלוייד ראית אי פעם [דקה 40:30]? בלימודי התואר הראו לנו. זה להוציא מליון שניים רק על על התאורה. קשתות אור וחזירים מעופפים, תקרא לזה וידיאו ארט. היום muse משקיעים ככה.
בניסיון למצוא את ה-צליל. תראו את מתופף הבונגוס של שישיית עמית פרידמן עושה סולו על תוף מים. ובא לכם לבכות ולצחוק בעת ובעונה אחת. טרומבוניסטית בהופעת יחיד תעשה לכם להוציא את האוזניים על הבאסים, ותוכיח במשך 20 דקות, שאולי הייתם זורקים עליה עגבניה עם הייתם חיים בימי הביניים. אבל אם אומרים שזה מוזיקה, אז בטח יש לזה קהל. מה שבטוח, בהופעת יחיד, זה קשוח. וזה גם ג'אז. בנסיון למצוא את ה-צליל. תראו את BALADINO שכל שיר מחליפים כלי נגינה, ומפליאים במגוון הטעמים המוזיקליים של מגורשי ספרד. כי כשיהודים נתקלים במוזיקה, היא הופכת לאחת משלהם. ובין אם הם גרים בדירה, בכרכרה או באוהל, הכול מגיע מתשוקה לצליל.
קסם לסטלנים, זה כשהגוף שלהם רוצה משהו והוא מקבל אותו. קסם לנוודים, זה כשמגלים שחסר משהו, מסתדרים בלעדיו, ואז מתישהו, בלי התראה מוקדמת מופיע חפץ, שממלא את החסר. כשמנסים להסביר את החוק הזה במילים זה מתפרש על פני שקית במבה ושארית וופל ששנוררת מהמארח שלך, והנך אוכל באיטיות, בעודך בדרך ל, אין לחץ, אבל הכי היה בא לי עכשיו איזה- וופל בר? [מסתכל על שלט מסעדת מאנץ' מספר אחת, ותוהה, אם זה שלט הכוונה או הדבר האמיתי]. מפנקים ב20% תשורה למלצר שדאג לסטלנים בפנקייק ריבת חלב, עם כדור גלידה, קצפת וקערת מים לכלבה. ועכשיו מרגישים כמו מלכים. דקה אחר כך זה מתחלף בקסם לנוודים שהלכו ברחוב וראו שקית של לחם של תומר, עומדת יתומה על המדרכה, הרימו אותה, ובדיוק יש בה שני סוודרים. אחד לאשה ואחד לגבר, אחד במידה שלו ואחד במידה שלה. והיה להם קר.
חצי שעה אח"כ הם בהופעה. אפשר לקרוא לזה הופעה, ואפשר לומר שזה לא בדיוק... מה שאבא שלי היה קורא לו הופעה. עברו הימים מאז שג'פרסון איירפליין לקחו את עליסה למסע מוזיקלי מפייניסימו אינסטרומנטלי לקרשנדו מרגש עם הזמנה מפורשת לסמי הזייה. היום קוראים לזה קראנץ' 22, זה שלושה אנשים על במה שמשחקים בסאונד כשברקע מתנגנים משפטים מעליסה של דיסני 1951. והמתופף הוא הכי טוב בארץ, עד כדי כך שהוא הפנט בבדיקת הסאונד את עובדי הבמה וההפקה. אבל בהופעה, מאתיים איש עומדים ומחכים להופעות הגדולות שאחרי, אורות בוהקים ובסים מרעידי רצפה. זה לא מוזיקה שגורמת לך לרקוד, אולי לנענע את הראש קצת כמו מבין ג'אז. המוזיקה הזאת עובדת על האינטלקט, אתה לא כל כך רוקד, כמו שאתה עובר מסע רגשי בתוך הגוף שלך, בלייב, ורק בהשפעה של סמים [גראס ומעלה]. חייב להיות לך חיבור רגשי. ממחיאות הכפיים, אפשר להסיק שזה עובד רק על רבע מקהל היעד.
משרד החוץ מארגן לאמנים ישראלים כרטיס כניסה לליגה הבינלאומית. שוכר אולם, מזמין אמרגני פסטיבלים מחו"ל, מביא להקות, ופותח את דלתות האולם לקהל הרחב. חינם. אבל על בסיס מקום פנוי. ואז אנחנו חייבים להיות אלו שעומדים בתור ומחכים להכנס להופעות ג'אז. והשומר בכניסה, גם הוא אישיות, מקריח מזוקן עם שיער ארוך, מאפיר, וסיכות ראש ורודות נעוצות בצדדים/מאחור. אומר לך שאתה לא יכול להכנס, אין מקום. אבל... אבל זו הופעה ג'אז, כמה אנשים כבר יכולים להיות שם?
בפסטיבל ג'אז ו-מוזיקת עולם, אתם יכולים להיות בטוחים שרוב האנשים ממש מומחים. אני לא יודע במה בדיוק, אבל בוא נגיד שאם הם לא מוזיקאים או אנשי הפקה, הם בטוח ספציים במשהו שהם יודעים איך לשווק, כי זאת הבמה, מינגליג בצוללת צהובה. אם ברוק אנד רול המוזיקה באה לומר לך משהו במילים, ולנגן לך בשלוש וארבע רבעים, משהו קליט, שתוכל לשיר ברחוב. אז בג'אז יקחו משפט מוזיקלי, שאותו אתה יכול לזמזם ויאמרו אותו שוב ושוב בדרכים שאתה כבר לא יכול לזמזם, אבל אתה יכול לעקוב אחרי השינויים. אם יש לך דיסק, בהופעה זה יהיה דומה, אבל שונה. ובמוזיקת העולם יאמרו לך משהו קליט, רק עם כלים מתורכיה, ואז מאז'יירבז'ן, ואז איראן, ואז שופר... בחיפוש אחר הצליל המתאים ביותר, יש אוזניים שמתאימות את עצמן למוזיקה ויש מוזיקה שחוצה גבולות כדי להביא את השונה למקומות חדשים.
 |
| אלי פרמינגר מתחמם בחנייה של הצוללת, לפני הופעה של מארש דונדורמה. מחמם את ליבי |
טרמפ עם תאורן מסביר את מרכיב האור בהצגה. תאורה, תכלס לומדים חשמל. אבל מבחינתי זה כלי נגינה, אורגן אורות זה מה שאני מנגן. יש אנשים שבאים לתת show ואתה עוזר להם, ויש כאלה שבאים לתת את האמת שלהם. בעמיר לב, אין לי מה לשחק, פותחים תאורה על הפנים ונותנים לו לתת את האמת שלו. אבל הופעה של פינק פלוייד ראית אי פעם [דקה 40:30]? בלימודי התואר הראו לנו. זה להוציא מליון שניים רק על על התאורה. קשתות אור וחזירים מעופפים, תקרא לזה וידיאו ארט. היום muse משקיעים ככה.
בניסיון למצוא את ה-צליל. תראו את מתופף הבונגוס של שישיית עמית פרידמן עושה סולו על תוף מים. ובא לכם לבכות ולצחוק בעת ובעונה אחת. טרומבוניסטית בהופעת יחיד תעשה לכם להוציא את האוזניים על הבאסים, ותוכיח במשך 20 דקות, שאולי הייתם זורקים עליה עגבניה עם הייתם חיים בימי הביניים. אבל אם אומרים שזה מוזיקה, אז בטח יש לזה קהל. מה שבטוח, בהופעת יחיד, זה קשוח. וזה גם ג'אז. בנסיון למצוא את ה-צליל. תראו את BALADINO שכל שיר מחליפים כלי נגינה, ומפליאים במגוון הטעמים המוזיקליים של מגורשי ספרד. כי כשיהודים נתקלים במוזיקה, היא הופכת לאחת משלהם. ובין אם הם גרים בדירה, בכרכרה או באוהל, הכול מגיע מתשוקה לצליל.
 |
| BALADINO |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה