ישראלי נכנס לגסט האוס בעיר זרה ובפיו שלוש בקשות: תגידו לי מה המקומות הכי שווים ללכת אליהם? איפה אני אמצא את המחירים הכי זולים ומשתלמים? ומתי מגישים ארוחת ערב בבית חב"ד? זה נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל אין בזה פאנץ' מפתיע. כשרוצים לדעת מראש את הכול, נלקחת מידת ההפתעה, והדרכים מאבדים את הקסם שבאי ידיעה. אבל בל נשכח שהחכמים היהודים בני דורו של ישו אמרו: "איזהו חכם הלמד מכל אדם, שנאמר מכל מלמדיי השכלתי [פרקי אבות, ד, א]" וגם אנחנו ניסינו ללמוד מנסיונם של אחרים. גולשת ספות ועיתונאית שמסכמת wwoof בישראל, אומרת לנו: לכו לחוקוק, אל תלכו לעידן. אבל בחוקוק אמרו: אסור להביא כלבים! ובעידן אמרו: תבואו, ונראה מה יהיה. אז באנו.
 |
zac max אמן אמריקאי, שפסליו פזורים בחוות עפאיים
|
מקום חדש, פוליטיקה חדשה. בואו תכירו: יש פה סופר טוב וסופר רע. היה היה בעל סופרמרקט פשוט שרק רצה לפתוח מכולת שכונתית עם מחירים נמוכים. יום אחד הצטרף אליו שותף עסקי תאב בצע. השתלט היקרן על הסופר, פוטר האיש הפשוט. ואז... פתח סופר מקביל עם מחירים זולים. ואז... היישוב קיבל עליו תלונות מהשותף הקודם [והרווחי]. ואז... נכנס לחץ לחייו של האיש הפשוט. ואז...הוא חטף שבץ. סגר ופתח. הפעם בחשאי. וכיום, אני לא יודע על פוליטיקה, רק דבר אחד יודע: יש סופר טוב, ויש סופר רע.
העבודה בחווה מחולקת עוד מימים ימימה. גברים יוצאים לשדה ונשים נכנסות למטבח. כמה שאני שמח להיות גבר, כשאני חושב שהתפקיד שלי ברור לי. אומרים לי מה לעשות ואני עושה את זה. גם אם מה שאומרים לי זה: לך תחליף את המיץ של הזבובים. מה זה מיץ של זבובים? בחווה של עיזים, יש תמיד חרא, וחרא מושך זבובים, וזבובים מביאים מחלות. מה עושים? מרססים ברעל. אבל זו חווה אורגנית, אז מה עושים? מפזרים מלכודות זבובים עם ריח מלאכותי של רקב ותירס ומחכים. איך שאני מצטער שאני גבר, ודווקא אני מקבל את העבודה המסריחה הזאת. אבל לפחות זה אורגני.והאשה, מה היא עושה? אותו דבר שהיא היתה עושה בגן. אם בגן היא היתה יושבת בחצר ומשחקת בחול ובבוץ, מסננת, מערבבת, שופכת לתוך כלים, אז פה העבודה דומה אבל שונה [same same, but different]. בבוקר היא מקבלת חלב מהדיר, מפסטרת אותו ואז מתחיל המשחק. בכדי להכין סוגים שונים של גבינות, שופכים את החלב לתוך שבלונות, מכניסים אינזימים, מחממים ומקררים בטמפרטורות משתנות, תלוי בגבינה. ומה עניין המטבח לדימוי הזה? שוטפים הרבה כלים מלאי גבינות. גם אני קיבלתי כרטיס חד יומי אל המחלבה, כאשר היה צורך. ורק אחרי יום בגבינות, מודיעים לי [לטבח מלחם תומר] שלא אוכל להכנס עוד לגבינות, בגלל הזקן.
 |
| בגלל הזקן, משתכרים מאדי ברנדי באיזור של הגבינות המסריחות |
כמה שאני שמח להיות גבר כשמגיע היום ההוא שהעז מגיעה לפרקה וכורעת ללדת. ומי שם כדי לתפוס אותה אם לא צוות הגברים שבדיר. הפעולות די פשוטות. היולדת כורעת ללדת, מתפתלת והאנשי החווה לוקחים את הולד: [לא לבעלי לב חלש, ועדיין שווה צפייה]
טובלים לו את חבל הטבור ביוד.
שמים את התינוק בקופסת פלסטיק, יחד עם אחיו. מתחת למנורת חימום. חולבים את האמא ונותנים לו כולסטרום- חלב אם ראשון. במשך שלושה ימים חולבים את האם, עד לריקון הכולסטרום, ואז החלב ראוי למאכל אדם. אחרי יום ארבע עושים לו עגיל, באוזן השמאלית. כשאתם בחוות עיזים ויש לכם יוגורט, חלב וגבינות בשפע נוצרים סטיות כמו קורנפלקס וקפה נס בטעם עיזים.
הוא היה חצוצרן ראשון בתזמורת של התיכון והוריו רצו לעודד אותו מוזיקלית, אז הם קנו לו חצוצרה זולה וגמרו לו את הקריירה המוזיקלית. כי אז, כאשר התאמן בבית לא הצליח להוציא צליל טוב כמו מהחצוצרה שהיתה לו בבית הספר. הוא כשל וכשל עד שהפסיק לחלוטין. אצבעותיו מגששות בהתרגשות אחר האצבועים הנכונים, לנגן את feels so good של צ'אק מנג'יון בחצוצרה שפגש במדבר. גבוה, עם עיניים כחולות, אף מעוקל ושטוח, ומבט עמוק. דיבור נעים. הגיע לארץ באחד מטיולי החשיפה של תגלית ליהודים צעירים ונשאר, כדי לחוות את הצד האקולוגי של ישראל. my dad is roman catholic and italian. and my mom's jewish. so the deal was that we would be raised jewish and every christmas my mom would make chaicha. לחם מחמצת ממולא בכל מיני הפתעות, ואפוי בתנור.
צעירה מבאר שבע, אחרי שנת שירות ב"כנפיים של קרמבו", מנצלת את השבועיים האחרונים לפני הגיוס לעוד קצת נתינה דרך חוויה. את לפני גיוס? מגחכים המבוגרים. או הו, מה שמחכה לך. אך גם עם כל הפסמיסטיים-פוסט שרות צבאיים בעולם יתגודדו יחדיו, היא לא תאבד ולו טיפה מהאופטימיות ומזגה הטוב, כולל התרגשות לקראת יום הגיוס. זה עניין חדש-ישן, צעיר-ותיק, ואי אפשר לשפוט, רק לפי הגישה. מהמרק הזה של החיים, גישה חיובית היא רק תבלין אחד, מה שבאמת נותן את הטעם בציר הזה, זה מרכיב הזמן והחויה האישית.
 |
| הקרון שלנו |
טיולים במדבר הסובב את החווה מזכירים הירח. האיזור נראה כאילו ענק עם ראש של ילד יצק גבשושיות של חול רטוב ונתן להם להתייבש בשמש. השמש ייבשה את החול וחרצה בו חריצים עמוקים. וכעת ההולכים בנחלים מרגישים כענקים, הצועדים על מפת העולם, כשהסדקים תחת רגליהם מסמנים גבולות בין מדינות. אפשר לרוץ ולקפוץ בין התגבהויות חוליות ואין סכנה לברכיים הזקנות, הקרקע סופגת זעזועים, ואני חש שוב כמו ילד בן שמונה שחולם להיות סופרמן. [אבל אם אתם באמת מתכננים לנסות את הקפיצות, תזהרו מערימות אבני הצור החדות, הן אינן סופגות זעזועי קפיצה]. קופצים לקראת השקיעה ושרים את הפוליס walking on the moon.
  |
| עקבות של צבוע |
אנחנו בצפון הערבה, לא המקום הכי מושך להגיע אליו. בין היישוב לכביש 90, זורם נחל אכזב עם שלטי אזהרה צהובים: זהירות מוקשים. קצת מזרחה כבר נמצאת גדר ומכוניות ירדניות. אבל התנדבות בחווה חקלאית פה, מאפשרת לנו לטייל ברגל במישורים הירחיים, אפשר ללכת יחפים. חבר מתקשר אליי, בעודי מתנשף על אופניים קטנות בשתי מידות, עם חמש רטיות על כל פנימית והגה רופף, הוא שואל על חשבון חשמל. מה קורה? אתה נשמע כאילו אתה רוכב על סוס על הירח. ואני מתחיל לזמזם שיר של אמריקה i''ve been to the desert on a horse with no name...
 |
| תקראו לבטמן, אנחנו בחדר |
 |
| שממית מדברית בגודל X large |
 |
| בצעדים של ענקים |
 |
| בצעדים של גמדים... |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה