Give peace a dance

כשהולכים לשלוש פסטיבלים ברצף. בסופי שבוע עוקבים, מגלים ש: דבר ראשון, שאתם לא היחידים שעושים את זה, יש פרצופים מוכרים מאנשים שג'ימג'מת איתם, עישנת איתם, רקדת איתם, ישבת איתם בסדנא. וזו רק ההתחלה. דבר שני, יש יותר אנשים שזוכרים אותך מאשר שאתה זוכר, כי אין מה לעשות, לא היית בשיא החושים שלך כאשר עשית את כל הדברים הכיפיים שעושים בפסטיבלים. ודבר שלישי, רק עכשיו אתה מתחיל להבין עד כמה מורכבים הפסטיבלים האלה מסדנאות הכרות לעולמם של המארגנים. אלו כבר לא אירועים של כיף אלא פרסומות ל- ולעיתים אף השתתפות במשהו טיפה גדול יותר.

     חולצת בודהה רוקדת ליד חולצת סופרמן צוחקת ומפריח בועות מזוקן וממושקף עם כובע מאפיונר ונוצת עיט שעל תחתוני הבוקסר המבצבצות באדום כתוב scarface: say hello to my little friend. מתחבר עם שמלה בצבע קשת אלכסונית שמצולמת על ידי מטאליסט רוסי עם ראש עסקי, שעושה כסף מההיפים האלו. במכנסי שלושת רבע בצבעי הסוואה ירוקים, שרשר עד הברכיים, שיער בלודיני חלק וצידי ראש מגולחים, נועל נעלי אולסטאר. הקהל מחושמל מעוצמת הרגשת הפסטיבל, רוקדים לקצב של the angely. כלי נגינה רגילים שמוציאים צלילים מעניינים.

יש אנשים שטסו להודו, חזרו והמשיכו את המסלול יחד עם כל השאר. ויש אנשים שיצאו לחפש את עצמם בהודו, וחזרו לגמרי אחרת. אלו שהגיעו לריקוד האדמה הם בעלי המטען הגנטי של הישראלי והמטען הרגשי של אנשים משבטים עתיקים. קוראים לאמא אדמה ואבא שמיים, ערב ערב ראש השנה. מקורות ההשפעה שלהם הם: אינדיאנים מאמריקה, פיראטים מהאיים הקאריביים, דארווישים ממדבר הסהרה, צבעוניים ומורחבי הכרה. בפסטיבל הם מראים את קצה הקרחון של גריון הווייתם ממעבר לים, בטיסה של ציפור, רוחות נעימות והבנות מטלטלות. יותר ויותר סוגים של קהילות משונות, משתמשות בפסטיבלים כדי להראות את סגנון חייהם: סגול, אדמה, אשרם במדבר.

הדרך אל השתנתה מאוד. כבר שנים שלא לקחתי טרמפים בצפון, במקום לגלות צמתים עמוסים טרמפיסיטים, גיליתי מחלפים מבלבלים שמקשים את החיים הן על נהגים והן על טרמפיסטים. מעבר דרך יוקנעם-צומת המוביל-צומת גולני-צומת קדרים-צומת עמיעד-צומת אליפט-צומת עין זיתים- קדיתא... והוראה: להשאר על דרך סלולה ולא לרדת לדרכי עפר. הפסטיבל מתקיים בחוות דובר שלום בקדיתא, אחד מהמקומות האלו בארץ שתמיד שמעתי עליהם, אבל אף פעם לא יצא לי להגיע- עד שיצא. זה יישוב שאין עליו הסכמה בהרבה נושאים, חוקי-לא חוקי. מאושר על ידי המנהל או לא מאושר. על אף ההסבר היפה בויקיפדיה, אין שלטי הגעה בכביש, או ביישוב. המקומיים מספרים שאת האדמה קיבלו בודדים ממפוני ימית, ועל זה נפרצה הדרך להקים יישוב/סקוואט שנראה כמו מקום בחו"ל, בו לא מרגישים את השכנים, ויש אפילו מכשפה בשם יימקא. ומי יודע, אי אילו סודות אחרים מתגלים.

 

כשאני חוזר מהצבא אני נכנס לנחל, כדי לשטוף את עצמי. בדרך כלל אני חוזרר בשתיים לפנות בוקר הפעם עוד יום. ולא קר לך? שואלת אשה עם מחשבה קרירה. הראש חם! וזה מה שצריך לצנן. נסיעה עם קב"ן בן שלושים שעבר מסעות בחייו. בגיל 22 הלכתי לגור במדבר, כדי להתאהב בו. הגעתי לשחורת, פעם ראשונה שלי בלילה. וראיתי ארבעה נערים שוכבים על הכביש, נבהלתי. אתם בסדר? קראתי אליהם ואיזה ילד בכיתה ח' אומר לי. מה הלחץ? שתבין, באתי מהצבא והם היו רגועים. מה אתם עושים על הכביש? והם אומרים לי: אנחנו במדבר, אין פה כלום! אז אנחנו שוכבים על הכביש. ואם בא אוטו, אנחנו קמים.

יו, אני לא יודע איפה שמתי את המשקפיים שלי. אני לא רואה. [הסאונדמן בהקמה של הפסטיבל] בוא נלך לאיבוד ביחד [אומרת אשה בחלוק אמבט אדום ויחפה לחברה עם הידיים בכיסים, בלילה קר בלי כוכבים, בלי תאורה, ובלי פנסים]מעגל הלפרים באחת עשרה! צעקה שעוברת בין באי הפסטיבל הראשונים. הלפרים זה מוצר בסיסי בפסטיבל. והייתי רוצה שתגיד לי... הקיימות קיימת שם בחוץ? והפלא הוא הבית [שאלה לנווד שחי מפסטיבל לפסטיבל] נשמע שקדים כזה [משפט ללא מוצא ידוע].אין כזה דבר "רועי בקליינר" ממשפחת בקליינר! קוראים לו רועי והוא "בקליינר" צוות סאונד מתרעם בקופות. משפחת סאונדמן.

I need to wok. Walk? No. wok! Work? No, I don't need to go [ and he walks away] 

אם לא נשתגע, איך נצא מדעתנו?

ילדה בת 20 שמשחקת משחק מסוכן של אהבות. של שנאות. ישנות וחדשות. הביאה לארץ את בת זוגתה מקהילה שמטפחת שלום ואהבה חופשית בפורטוגל בשם תמרה. יום אחד היא מתעוררת והחברה ישנה עם אחיה. וברוח האהבה החופשית היא אומרת: אני בסדר עם זה, לכי בעקבות הלב שלך. אך החברה אומרת לה: מה אם אני לא הולכת בעקבות הלב של. אז הילדה אומרת: what the fuck? משולש אהבים ששובר את כל הכלים, פועם הכי חזק בלבה הרך של צעירה ממשפחה ערבית נוצרית שמאמינה בשינוי.

לחלוק אפרסק עם עשרה זרים בתוך טיפי אינדיאני עם מדורה בוערת. מסר של אהבה ושלום, בינלאומי. טיפי welcome. נכנסת אישה שאמורה להעביר סדנת ליבוד במקום ומתחילה לשאול את הנוכחים מה דעתם? איך זה יתאפשר? כל דמות שיושבת בסיטואציה הזאת היא דמות ששווה לתאר: אשה באדום שסורגת בצמר כתום, עיניים ירוקות שיער חום-תלתל ופזור בסגנון "ירמי קפלן-בוקר טוב" וילד קטן-גדול יחסית, בן ארבע יונק מפטמתה הלחוצה בין היד לפה. איש כהה עור, מין בדואי עם צעיף-סיני כרוך סביב ראשו כתחבושת רמבו, עם שרשרת עצם ונוצה, לבוש בגופיית מוסכים לבנה וג'ינס חתוך מעל לברכיים עם עוד הפוך שעון על בטנו, לא בטוח שהוא בכלל יודע לנגן בו. המנחה מודה על ההתייעצות. בקרוב יהיה פראנה של עולם טוב, תודה וולקום. חוזרים להקשיב לפכפוך הגחלים, האפרסק כבר נעלם.

טקס הפתיחה של האירוע מתקיים סביב מעגל אבנים, שיהפוך למדורה. אך כדי לבנות מסר של שלום בינלאומי הביאו אדמה מכל מיני מקומות בארץ: אדמה ממטולה, אדמה מפרדס חנה, מחיפה, תערובת של מירון-קדימתא, ומים מסמר ששפכו על האדמה, לשו והפכו לעיסה מבוץ. הבוץ שימש לקישוט פניהם של הבאים, במסר של איחוד ושיתוף ושלום. לי פשוט אין פנים, יש לי רק מצח לצייר עליו. כל אחד לוקח גוש, מצייר על שניים-שלושה אנשים ומעביר להם חלק מגוש האדמה, כך שלבסוף כולם שותפים בטקס. ואז מדליקים מדורה ומתחילים לשיר. תופים ודיג', כלי הקשה שבטיים וקהל בן מאתיים משתתפים עומדים לקראת השקיעה, מכונסים על ידי קול שמדריך להקשבה לפעימת לב שקוראת לאיחוד בכל מקום ובכל זמן. ושיר קליט we are one with the father… we are one with the mother… father sky! Mother earth! 

שיא הפסטיבל יערך בשלוש לפנות בוקר בקתידא, ובעת ובעונה אחת בעוד עשרות מדינות בעולם. סינכרון של טקס שמעצים את חווית האיחוד. הביחד של הכפר הגלובלי.

שיא הפסטיבל נערך ב21.9 בGMT 00:00, לתפילה משותפת לשלום. מה שמגניב בפסטיבל זה שהוא מסונכרן עם עוד עשרות מדינות בעולם, וכולם מבצעים את התפילה שלהם באותו הזמן, עם אותם כוונות. בישראל זה יצא בשלוש לפנות בוקר. אתם יכולים לעצום את העיניים ולדמיין יחד איתי מה היה שם: הרבה אנשים צבעוניים, צמודים למדורה בגלל הקור, שרים את שירי האהבה עם ההשפעות הפגאניות ומחייכים זה לזה, ביודעם שהמסר שלהם עובר בזה הרגע בתדר WiFi בכל העולם, ושמחצית מהרווחים של האירוע נתרמים לשלום בין יהודים וערבים. לצערי, אני צריך לדמיין יחד איתכם, כי בשלוש לפנות בוקר, אני חלמתי באוהל. ואנבלה שרה ליד האש.