בוקר של מעשנים. נוסעים בטרנטה של איש הייטק, נסיעת בוקר בדרך לעבודה, מרעננה לכיוון
רחובות. קניתי אוטו בשלושת אלפים שקל והרסו לי אותו. זה כבר השני, באותו תקציב.
נראה לי, שזה הגבול שאשתי תתן לי. פעם הבאה בטח אצטרך לקנות משהו רציני. קנייה של
שלושים אלף פלוס. האוטו עושה רעשים שמדאיגים את הנהג, אך החיוך לא סר מפניו. עברתי
מקום עבודה לפני חצי שנה, כי נמאס לי שם, אבל עכשיו נראה לי שפשוט נמאס לי לעבוד.
יש לכם סיגריה? אין לי, אני מנסה להגביל את עצמי... עוצרים בתחנת דלק. סיגריה של
בוקר.
אני מציע לבחור שמעשן
נובלס לקנות טבק לגלגול. אבל... אולי אתה לא יודע לגלגל. אני?! הוא מתרעם. הייתי
סטודנט בבאר שבע! אתם מעשנים? אה... סיגריות? לא תודה. אז קחו...[מושיט את ידו אל
תוך הדש בורד, מפשפש, מוציא] זה יסדר אתכם. חשיש? וואי, תודה. צעיר ממושקף עם
דיבור דוגרי עם יד על ההגה ועל החיים, חיוך מעוקם ושיניים שדורשות ביקור דחוף
לאורטודנט, שם לב בדיוק לרגע בו ויתר על החופש. אני אין לי מישהו על הראש, אבל גם אין
מי שידאג לי. יש חברה משלי ואני גר בצפון, יש שם המון חוות שתמורת יומיים
עבודה וכל סופ"ש שני להשאר לשמור על החווה, יתנו לך בית.
אחר צהריים בדגש על ציונות. נוסעים עם סבא מרוקאי, שנוסע ביום ראשון
אחר הצהריים לבקר משפחה בדימונה. אחרי משפט-שניים בספרדית השיחה חוזרת לעברית צחה.
אני דובר ספרדית, מרוקאית ועברית. הכי קל לי לטוס למיאמי, 80% מדברים שם ספרדית.
יש לי אח שגר עם גויה, היא מנסה להתגייר וזה קשה. כל הזמן רוצים כסף ועוד כסף.
הלוואי שהייתי יודע כמה שהיא יודעת בהלכה, והיא במקור מקולומביה. היא היתה גרה
באחוזה כמו בסרטים, ראיתי תמונות. יום אחד, חטפו את האח שלה וביקשו כופר מהמשפחה..
ביקשו סכום כסף שלא היה להם, והם לא הצליחו לאסוף. אז הרגו את האח שלה. ומה.. אבא
שלה מת מהצער. אז האמא מכרה את האחוזה ועברה למדבר באמריקה עם הבנות שלה, בית קטן. כי עשיר שחי
בוילה עם שומרים לא ישן טוב בלילה, בגלל הפחד שיבואו ויקחו. יש לו הכול, אבל אין
לו כלום.
ואז מתחילים לעלות סיפורים על ארץ ישראל. יש בדיחה ישנה כזאת עוד
ממלחמת ששת הימים כשמצריים בקשה מסין שתעזור לה במלחמה. והשגריר הסיני ביקש שיראו
לו את ישראל במפה. והיא היתה כל כך קטנה בין ארצות ערב, שהוא שאל: באיזה מלון הם
גרים? אתה יודע, שהיתה שנה שארצות הברית עצרה את הכסף לישראל, ושמיר אמר: נצליח
בכל זאת, והיה קשה אבל הצלחנו. זוכר את עמיר פרץ... בתמונה ההיא עם המשקפת הסגורה
וצחקו עליו שהוא לא רואה לרחוק, אבל הוא רואה לקרוב. הוא עמד על כך שייצרו את כיפת
ברזל ואמרו זה יקר. ונראה מה היה קורה אילו לא היה לנו! צריך להביא את העזתים
למרכז שיעשו לנו רכבת תחתית! והוא מחייך. ועל הכור הוא מוסיף יש כור בדימונה ויש
בנחל שורק. אסור לך לעצור בכביש ליד הכור. מיד מביאים עליך סיור שמזיז אותך. קרינה
רדיואקטיבית? אה, יש דבר שקוראים לו "רדיואקטיבי", שזה מעורר סרטן.
לכולם יש את הסרטן בגוף, אבל זה רדום. הרדיואקטיבי מעורר את זה. מלא אנשים שעבדו
בכור ומלא מתו מסרטן. יש לי חברים שעבדו שם. והם תובעים את משרד הביטחון.
הארה של בוקר. קמתי בבוקר של יום נסיעות והתבאסתי. עליי לנסוע לתל אביב, משך שעה
וחצי ואז לעלות על אוטובוס מאסף לאילת. זה יקח את כל היום. ממצמץ אל האשה לידי.
הרבה יותר טוב יהיה לנסוע בטרמפים. מי יודע את מי אפגוש? ולאן אגיע? האשה מחייכת
אליי. ויהי טוב. צומת רעננה. צומת מורשה. רחובות. גדרה. צומת מסמייה. צומת
מעפילים. דימונה. מושב עידן. בטרמפ לגדרה נהג בן חמישים, עם פסים בצבע כסף מסביר
לי איך השתנו סדרי עולם: אני מחכה בכביש כשהאשה עם האוטו, היום לא עוצרים, אנשים כבר
השתנו. כיום אני הולך לעבודה-בית, עבודה-בית-ילדים.
הצופ צ'יק של הקומקום... גשש חיוור וסיפורים שומרי טבע בטנדר ירוק של
רשות שמורות הטבע. היתה איזו דיונא ב'חולות סמר' שניסו להציל אותה מתוכנית בנייה, והצליחו להוציא
מהתוכנית 3/4 דיונא, ובגלל ריב בין ארגונים ירוקים, והכבוד שלהם, איבדו את כל
הגבעה. הוא מספר במורת רוח על קלקול של החלום של תיקון העולם, "ואז מגלים
שבסוף היום האגו שחור. לא משנה כמה הבן אדם מתאמץ, אנחנו מגלים שאנשים נמצאים בחוץ,
אבל המלחמה צריכה להיות פנימית." טיפ שמירת טבע מהפקח: האנשים צריכים לזכור
להישאר בגני האנשים ולהשאיר את הטבע לחיות. אחד התפקידים שלי זה לעצור את גנבי
המתכת שנכנסים לשטחי אש פעילים, הם גונבים נפלים ומטרות בעת ירי. ואחר כך הם
יכולים לתבוע על צה"ל אם הם נפגעו.
מחכים ליד קיבוץ עידן לקראת שקיעה. מסטולים מחשיש וטבק שנאספו לאורך
קילומטרים שגיששנו לאורך הארץ. אם רוצים להגיע לסמר... תיזהר! אל תתלכלך! בוצעים
רימון [לפני ראש השנה] ואז עולים לשעת נסיעה בתשלום. שקט, יושבים בקצה המדרגות ליד
הפח, מלכלכים בקרום הלבן וגרגירים אדומים, סוף של יום נסיעות משביע, מרצה, על אף
שלא הגענו, עוד נגיע נגיע- לשם!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה