מילון מונחים ע"פ קולומבוס, מבאר את הסופ"ש האחרון:
גבעת חביבה- בסיס בריטי לשעבר, שממקום אי שם בוואדי ערא בין פרדס חנה לאום אל פאחם ומשמש כמקום לסמינרים של קירוב לבבות בין ערבים ויהודים. נקרא ע"ש שם חביבה רייק [לא רייך] שבתקופת השואה היתה צנחנית בצבא הבריטי, אך לצערנו היא לא כתבה שירים [ראו: חנה סנש] וזה מסביר את חסרונה בטורי הרכילות והדרכות בתי הספר. אנחנו מגיעים לכבוד פסטיבל אושו [אנשים צבעוניים, סדנאות הכרות בכל הנוגע לניאו אייג' והוצאת אופוס, הופעות חיות ועוד] ובעודנו יושבים על הדשא אנחנו קולטים מולנו הסתערות של כחול מדים על "חשוד עם תיק", זה נראה כמו פאזאצטה בצילום אופקי. לידינו בחורה עם ראסטות ארוכות נלחצת, מה זה?!@#$%# ועוד הבאתי עשר גרם בתיק. גבעת חביבה מארחת סמינרים. סמינרים של נערות דתיות שמדברות על ציונות. סמינרים של תיכוניסטים שצועקים זה לזה "כאס-ראבאק ערס". וגם Police Academy שמתאמנים על מעצרים בשטח.
כלבה טיפולית- תואר כבוד לכלבה שרגע לפני הציעו להכניס לכלבייה לסופ"ש [כלבייה מסודרת עם רופא מרדים], כי היא נכנסה למקום שלא אוהב כלבים. אסור להכניס כלבים! אומר השומר בטון דיבור עצבני וגבוהה שקצת מזכיר סבתא פולנייה, אה, יש לנו כאן אוטוסטים וחלקם מפחדים מכלבים. ואפילו יש פה כלב חום קטן שמסתובב בקמפוס וחוששים שיש לו כלבת! אתם עדיין מתעקשים להישאר? אז תדברו עם האחראים. חצי שעה מורטת עצבים בהם עולות מחשבות קיצון כמו: כן פסטיבל או לא לפסטיבל, מה יהיה? איך נכנס. בכל הפסטיבלים אומרים תמיד שאסור להביא כלבים, אבל תמיד יש. מאיפה לנו לדעת שהפעם הם היו באמת רציניים?
במתחם התעסוקה של אל"וט, בו אוטוסטים מבוגרים,בני 21+ מכינים עבודות קרמיקה. יושבים ושותים מאטה עם המנהל, כסוף שיער ונמרץ בצורה יוצאת דופן, כשבסך הכול מדובר בשמונה בבוקר. בצבא היה לנו ארגנטינאי בצוות, היינו שותים מאטה וזה לא ההי בא על חשבון הקפא והסיגריות kent. אז זה שולח אותך הלוך ושוב לשירותים. לגברים אין בעיה עם זה. היום יש לו שותף דרוזי ששותה מאטה, יש קהילת דרוזים גדולה בארגנטינה. [מאטה ונרגליה יוצאים לטיול].
שלטי הכוונה- תפקיד שמקבל צוות ההקמה של ההלפרים [עובדים תמורת כניסה חינם] שכרוך בתליית שלטי ההכוונה של הפסטיבל. אולם נשימה. אולם יחסים. נא לשמור על הנקיון. אין להדליק אש. אין להקים אוהלים פה- יש ממטרות בלילה. תוך כדי תליית שלטי ההכוונה, לעיתים מתבלבלת עלינו דעתנו, אבל איך זה יעבוד? ואיך אנשים ידעו איך להגיע כשיש שלטים מבלבלים ואין מפה של האיזור. אפשר להגיע מפה ומפה ומפה, ולישראלים בכלל לא אכפת מחוקים. בעודי תולה שלט חנייה בא נהג שמעיף את הפחים הירוקים הצידה לכביש כדי שיוכל לחנות בצל. ואני שואל את עצמי, אם השלטים יעניינו אותו בכלל. האחראית, בחורה עם נשמה טובה עם קול ופרצוף של קרפדה, קורסת תחת לחץ השאלה: מה הלאה? שותים חמש כוסות של קפה עם חלב שקדים, עד שמבינים שהחלב טעים יותר בלי הקפה, ואפשר גם להצטנן במזגן או להתעלף בדשא.
נוסטלגיה בע"מ- מפגש מחזור על סט של חתונה. הנושא לא כל כך ברור: מפגש חיפאים לשעבר. מפגש תיכון. מפגש בני עקיבא. יש את הח'ברה המוכרים. את זה שמשתכר כל פעם. ואת זה שמעלה חיוך כשנכנסים. החתן קורן, בבגדים חדשים והחברים עושים mingling. פעם היינו מבלים יחד כל הימים, התמודדנו עם שעות ארוכות של שעמום. אף מילה על גילוי המיניות. ודווקא את גילוי הידע, ההכשרה העצמית, כוחות ההתמודדות למדנו כשכבר לא נותר עם להשוות, כשהתחלפו העונות, התחלפו השחקנים. ורק אנחנו נשארים על השדה בכל העונות. כשחקנים ראשיים. אבל שם זה לא נוסטלגיה בע"מ [ראו: התבגרות, ראו: נוסטלגיה].
נוסטלגיה בע"מ זה כשכבר עברת על החברים ששמרת עימם על קשר רציף, של טלפון בשנה ומפגש אחת לשלוש שנים, ואז ראית את אלו שהכרת ושכחת. הנה הם שוב. אתה כלל לא בטוח שתדע לזהות אותם, כי עברו הרבה שנים. זה קצת כמו ציור של before-after, שאתה יודע איך נראה הbefore, אבל הafter זה חצי בדמיון. כשהייתי בן שמונה ניסיתי לדמיין איך אראה כמבוגר. עשיתי פוטושופ בתוך הראש, ועדיין לא הגעתי קרוב למה שיצא. פה אתה הולך בתוך קהל של אורחים ומצפה לראות חברים וזרים. רק שיש כמה זרים שהופכים מוכרים. וזה די נחמד לזהות שוב אדם, אפילו אדם שלא היית חוצה את הכביש כדי לומר לו שלום, לזהות לא רק אדם אלא מכלול של חוויות שחווית עימו ולרגע הזה הוא מושלם, כי הוא חף מפגמי ההווה. כמו בסרט, כשהדיאלוגים כל כך מלוטשים.
רפואה עצמית- סוג נוסף של רפואה שבאי הפסטיבל דוגלים בו. תפרגן לעצמך, כי אתה עושה את הטוב ביותר שלך. הדרך ארוכה ומפותלת, אני נופל וקם, נופל וכאן בדיוק יש טכניקות לריפוי עצמי, במדיטציה פעילה. רעש שמביא לשקט. ללמוד לרפא את עצמך. המורים הם רבים, השיטות מגוונות, אך המסר זהה. אתה מסוגל לרפא את עצמך: במסעות שאמאניים שכוללים כניסה לתוך הדמיון וגילוי חיית הכוח שלך. אל דאגה, אתה לא עובד על עצמך, אתה מדמיין וזה עושה לך טוב, אך לא כל דבר ניתן להסביר דרך השכל. במיוחד לא את רפואת האני. יש את עבודות המודעות העצמית, ויש את מדיטציות ה- X Y Z שברוחו של אושו מתחילים בהפעלת הגוף תוך כדי ריקוד ותנועה ומעבר לישיבה שקטה והתבוננות עצמית.
מדורת השבט- מסיבה אפריקאית בתל אביב, במוצאי הפסטיבל. רודפים אחרי מכת האדרנלין של מסיבת סיום בסגנון טרנס-אפריקאי-אבוריצ'ני. במסיבת קצב, בשונה ממסיבה מלודית [עם מנגינה] קל להתחבר. מכת היד בג'מבה, פוגעת בעור התוף, מקפיצה את החושים, מעוררת את השמיעה. מספיק במקצב בן שנייה וחצי כדי לעורר את הגוף לתנועה, להקפיץ את הרגליים, להניע את הראש. לטלטל את השיער והאגן. לעומת שיר חדש-לא מוכר, שמצריך הקשבה של משפט שלם, רצועה באורך של דקה לפחות, לפני שהגוף יודע כיצד להגיב. ולרקוד לג'מבה, מערכת תופים ודיג' נכנס לארץ הטרנס האקוסטים, שקלים לכול אוזן קצבית.
אבל מדורת השבט זה משהו טיפה שונה. מסיבת קצב של גרוב אפריקאי, מלא כלי נשיפה ומקצבים מעט ברזילאים-אפריקאים, שאתה כבר רוקד על פני כל הגלובוס ואינך ממש יודע היכן לנחות, אבל אתה רוקד ונהנה, וזה מה שחשוב. מוזיקה ברוחו של Fela Kuti שמקפיצה את הקהל, אלו לא שירים שאפשר לזמזם או לשיר, לא תראו את האקורדים שלהם ב"אקורדים לגיטרה חלק ב". אבל זה נשמע ככה. מסיבה בגינה של דירת סטודיו חלומית זו חווית צעירים אחרת מפסטיבל אושו-אהבה-מלא חיבוקים. על אף שיונה מסיים את הערב מעולף מעייפות בכיסא בעוד האשה קוראת לו בוא! ממש כיף. ומנצ'יטס ישנה מול הספה בתוך הבית, כאילו לא היה דבר רגיל מזה בעולם.
wake up call- מה שמקבלים זוג נוודים עם גב כלכלי ששוכבים לישון על חוף הים בתל אביב ומתעוררים עם ובלי דברים מסויימים. תוך רגע מתחילה מקהלה של קולות בתוך הראש. הקול האחראי אומר- אתם צריכים לשמור על עצמכם. הייתם צריכים לדעת יותר טוב...הקול של הח'ברה אומר- רק אתם הייתם חושבים שזה בטוח לישון על הים בתל אביב. חה חה חה. החבר הקרוב שואל- אתם צריכים עזרה? האבא אומר- תלכו לדווח במשטרה. תחסמו את הפלאפון. תהיו בסדר. הקול של הנווד אומר- אתה יצאת לדרך נווד עם נכסים, אבל לאט לאט ישתנו הנכסים, את המיותר תאבד בדרך הטבעית, את החשוב אתה תלמד לשמר, את הכבד אתה תזרוק. בעודי עולה לקו 63 לגבעתיים, הנהג כל כך ממהר שהוא סוגר את הדלתות עליי, הידיים פשוטות לצדדים ודוחפות את הדלת לפתיחה. סליחה, הוא מפטיר וסוגר שוב את הדלת, הפעם על אשתי. אלו הנסיונות האלה שמזכירים לנו, לקום ולעמוד על שלנו.
קולומבוס- תואר שמוענק ליונה מאת "אלכסנדר לייף" נרקומן רחוב שפנה אליו בדברים. אני אלכנסדר לייף, מומחה לגילויים ומסעות, הוא מדבר מתוך פה ללא שיניים קדמיות וגוף צנום, מגולח למשעי וקירח. אתה נראה כזה, טיפוס של מסעות, מה אתה? קולמובוס! הה הא הה, יושבים בגן הציבורי ליד הכרמלית של תל אביב.
כלבה טיפולית- תואר כבוד לכלבה שרגע לפני הציעו להכניס לכלבייה לסופ"ש [כלבייה מסודרת עם רופא מרדים], כי היא נכנסה למקום שלא אוהב כלבים. אסור להכניס כלבים! אומר השומר בטון דיבור עצבני וגבוהה שקצת מזכיר סבתא פולנייה, אה, יש לנו כאן אוטוסטים וחלקם מפחדים מכלבים. ואפילו יש פה כלב חום קטן שמסתובב בקמפוס וחוששים שיש לו כלבת! אתם עדיין מתעקשים להישאר? אז תדברו עם האחראים. חצי שעה מורטת עצבים בהם עולות מחשבות קיצון כמו: כן פסטיבל או לא לפסטיבל, מה יהיה? איך נכנס. בכל הפסטיבלים אומרים תמיד שאסור להביא כלבים, אבל תמיד יש. מאיפה לנו לדעת שהפעם הם היו באמת רציניים?
במתחם התעסוקה של אל"וט, בו אוטוסטים מבוגרים,בני 21+ מכינים עבודות קרמיקה. יושבים ושותים מאטה עם המנהל, כסוף שיער ונמרץ בצורה יוצאת דופן, כשבסך הכול מדובר בשמונה בבוקר. בצבא היה לנו ארגנטינאי בצוות, היינו שותים מאטה וזה לא ההי בא על חשבון הקפא והסיגריות kent. אז זה שולח אותך הלוך ושוב לשירותים. לגברים אין בעיה עם זה. היום יש לו שותף דרוזי ששותה מאטה, יש קהילת דרוזים גדולה בארגנטינה. [מאטה ונרגליה יוצאים לטיול].
שלטי הכוונה- תפקיד שמקבל צוות ההקמה של ההלפרים [עובדים תמורת כניסה חינם] שכרוך בתליית שלטי ההכוונה של הפסטיבל. אולם נשימה. אולם יחסים. נא לשמור על הנקיון. אין להדליק אש. אין להקים אוהלים פה- יש ממטרות בלילה. תוך כדי תליית שלטי ההכוונה, לעיתים מתבלבלת עלינו דעתנו, אבל איך זה יעבוד? ואיך אנשים ידעו איך להגיע כשיש שלטים מבלבלים ואין מפה של האיזור. אפשר להגיע מפה ומפה ומפה, ולישראלים בכלל לא אכפת מחוקים. בעודי תולה שלט חנייה בא נהג שמעיף את הפחים הירוקים הצידה לכביש כדי שיוכל לחנות בצל. ואני שואל את עצמי, אם השלטים יעניינו אותו בכלל. האחראית, בחורה עם נשמה טובה עם קול ופרצוף של קרפדה, קורסת תחת לחץ השאלה: מה הלאה? שותים חמש כוסות של קפה עם חלב שקדים, עד שמבינים שהחלב טעים יותר בלי הקפה, ואפשר גם להצטנן במזגן או להתעלף בדשא.
נוסטלגיה בע"מ- מפגש מחזור על סט של חתונה. הנושא לא כל כך ברור: מפגש חיפאים לשעבר. מפגש תיכון. מפגש בני עקיבא. יש את הח'ברה המוכרים. את זה שמשתכר כל פעם. ואת זה שמעלה חיוך כשנכנסים. החתן קורן, בבגדים חדשים והחברים עושים mingling. פעם היינו מבלים יחד כל הימים, התמודדנו עם שעות ארוכות של שעמום. אף מילה על גילוי המיניות. ודווקא את גילוי הידע, ההכשרה העצמית, כוחות ההתמודדות למדנו כשכבר לא נותר עם להשוות, כשהתחלפו העונות, התחלפו השחקנים. ורק אנחנו נשארים על השדה בכל העונות. כשחקנים ראשיים. אבל שם זה לא נוסטלגיה בע"מ [ראו: התבגרות, ראו: נוסטלגיה].
נוסטלגיה בע"מ זה כשכבר עברת על החברים ששמרת עימם על קשר רציף, של טלפון בשנה ומפגש אחת לשלוש שנים, ואז ראית את אלו שהכרת ושכחת. הנה הם שוב. אתה כלל לא בטוח שתדע לזהות אותם, כי עברו הרבה שנים. זה קצת כמו ציור של before-after, שאתה יודע איך נראה הbefore, אבל הafter זה חצי בדמיון. כשהייתי בן שמונה ניסיתי לדמיין איך אראה כמבוגר. עשיתי פוטושופ בתוך הראש, ועדיין לא הגעתי קרוב למה שיצא. פה אתה הולך בתוך קהל של אורחים ומצפה לראות חברים וזרים. רק שיש כמה זרים שהופכים מוכרים. וזה די נחמד לזהות שוב אדם, אפילו אדם שלא היית חוצה את הכביש כדי לומר לו שלום, לזהות לא רק אדם אלא מכלול של חוויות שחווית עימו ולרגע הזה הוא מושלם, כי הוא חף מפגמי ההווה. כמו בסרט, כשהדיאלוגים כל כך מלוטשים.
רפואה עצמית- סוג נוסף של רפואה שבאי הפסטיבל דוגלים בו. תפרגן לעצמך, כי אתה עושה את הטוב ביותר שלך. הדרך ארוכה ומפותלת, אני נופל וקם, נופל וכאן בדיוק יש טכניקות לריפוי עצמי, במדיטציה פעילה. רעש שמביא לשקט. ללמוד לרפא את עצמך. המורים הם רבים, השיטות מגוונות, אך המסר זהה. אתה מסוגל לרפא את עצמך: במסעות שאמאניים שכוללים כניסה לתוך הדמיון וגילוי חיית הכוח שלך. אל דאגה, אתה לא עובד על עצמך, אתה מדמיין וזה עושה לך טוב, אך לא כל דבר ניתן להסביר דרך השכל. במיוחד לא את רפואת האני. יש את עבודות המודעות העצמית, ויש את מדיטציות ה- X Y Z שברוחו של אושו מתחילים בהפעלת הגוף תוך כדי ריקוד ותנועה ומעבר לישיבה שקטה והתבוננות עצמית.
מדורת השבט- מסיבה אפריקאית בתל אביב, במוצאי הפסטיבל. רודפים אחרי מכת האדרנלין של מסיבת סיום בסגנון טרנס-אפריקאי-אבוריצ'ני. במסיבת קצב, בשונה ממסיבה מלודית [עם מנגינה] קל להתחבר. מכת היד בג'מבה, פוגעת בעור התוף, מקפיצה את החושים, מעוררת את השמיעה. מספיק במקצב בן שנייה וחצי כדי לעורר את הגוף לתנועה, להקפיץ את הרגליים, להניע את הראש. לטלטל את השיער והאגן. לעומת שיר חדש-לא מוכר, שמצריך הקשבה של משפט שלם, רצועה באורך של דקה לפחות, לפני שהגוף יודע כיצד להגיב. ולרקוד לג'מבה, מערכת תופים ודיג' נכנס לארץ הטרנס האקוסטים, שקלים לכול אוזן קצבית.
אבל מדורת השבט זה משהו טיפה שונה. מסיבת קצב של גרוב אפריקאי, מלא כלי נשיפה ומקצבים מעט ברזילאים-אפריקאים, שאתה כבר רוקד על פני כל הגלובוס ואינך ממש יודע היכן לנחות, אבל אתה רוקד ונהנה, וזה מה שחשוב. מוזיקה ברוחו של Fela Kuti שמקפיצה את הקהל, אלו לא שירים שאפשר לזמזם או לשיר, לא תראו את האקורדים שלהם ב"אקורדים לגיטרה חלק ב". אבל זה נשמע ככה. מסיבה בגינה של דירת סטודיו חלומית זו חווית צעירים אחרת מפסטיבל אושו-אהבה-מלא חיבוקים. על אף שיונה מסיים את הערב מעולף מעייפות בכיסא בעוד האשה קוראת לו בוא! ממש כיף. ומנצ'יטס ישנה מול הספה בתוך הבית, כאילו לא היה דבר רגיל מזה בעולם.
wake up call- מה שמקבלים זוג נוודים עם גב כלכלי ששוכבים לישון על חוף הים בתל אביב ומתעוררים עם ובלי דברים מסויימים. תוך רגע מתחילה מקהלה של קולות בתוך הראש. הקול האחראי אומר- אתם צריכים לשמור על עצמכם. הייתם צריכים לדעת יותר טוב...הקול של הח'ברה אומר- רק אתם הייתם חושבים שזה בטוח לישון על הים בתל אביב. חה חה חה. החבר הקרוב שואל- אתם צריכים עזרה? האבא אומר- תלכו לדווח במשטרה. תחסמו את הפלאפון. תהיו בסדר. הקול של הנווד אומר- אתה יצאת לדרך נווד עם נכסים, אבל לאט לאט ישתנו הנכסים, את המיותר תאבד בדרך הטבעית, את החשוב אתה תלמד לשמר, את הכבד אתה תזרוק. בעודי עולה לקו 63 לגבעתיים, הנהג כל כך ממהר שהוא סוגר את הדלתות עליי, הידיים פשוטות לצדדים ודוחפות את הדלת לפתיחה. סליחה, הוא מפטיר וסוגר שוב את הדלת, הפעם על אשתי. אלו הנסיונות האלה שמזכירים לנו, לקום ולעמוד על שלנו.
קולומבוס- תואר שמוענק ליונה מאת "אלכסנדר לייף" נרקומן רחוב שפנה אליו בדברים. אני אלכנסדר לייף, מומחה לגילויים ומסעות, הוא מדבר מתוך פה ללא שיניים קדמיות וגוף צנום, מגולח למשעי וקירח. אתה נראה כזה, טיפוס של מסעות, מה אתה? קולמובוס! הה הא הה, יושבים בגן הציבורי ליד הכרמלית של תל אביב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה