הים זה מעייף, גם אם לא עושים כלום

לפני הים, יש להגיע לים. אני דאגתי והיא לחשה סוד של העולם: זה ממילא יסתדר. פתאום ביקשו מאתנו להסיע אוטו לנתניה, כי זה בכל זאת בדרך שלכם. זה היה אוטו בלי מזגן, ואם תגידו שרק חלון אחד לא נפתח, באיזה חלון מדובר? של הנהג כמובן. זה כמו לשבת עם הראש ליד גנרטור, אשתך מנסה לתקשר ואתה שואל: מה? אה? הפעם, התירוץ שלך מקבל ציון עובר. הרוח חזקה מידי. ותקשורת ביננו יורדת למינימום.

עומד בתחנה בבית ליד. יש טרמפיסט שעומד לפנינו. כיפה גדולה, מראה לא מגולח, מדבר בפלאפון, סיגריה ומחזיק בקבוק מים קטן. עם כל זאת, לוקחים אותו. לנו עוצרת מונית. ואני מיד מנמיך את היד, כדי שהנהג לא יצעק עליי שאני סימנתי לו במקרה, כי לסמן לרכב לעצור זה אותו סימן, לא משנה אם זה רכב פרטי, מונית או אוטובוס. החלון יורד ואני מסתכל לו בפנים ואומר: לא תודה. אך הנהג מודיע לי בהחלטיות: אם אני עוצר לך, זה לא בשביל מונית. בעוד אני מסתכל על מושבי העור השחורים, הוא מסתכל על מנצ'יטס. רק עם הכלב יש לי בעייה.

חמותו ניסתה להפסיק את צריכת הקולה בביתה. אז כשהיו מתארחים, הוא היה מביא בקבוק קטן, לו ולילדיו. כולם היו מביטים בו. לאט לאט הם נשברו. קודם היו מבקשים ממנו חצי כוס. הוא התחיל לבוא עם בקבוק גדול. החמות אמרה: אנחנו בריאים. בסוף אמרה לו: לא צריך שתביא כבר, אני קונה.

לאשתו הוא כבר לא יביא פרחים. בגלל תוכניות הריאליטי שהיום שמים פילוסופיה בכל דבר. הכול על זוגיות וגירושים. גבר שקונה פרחים לאשתו- בוגד בה. אז אני לא קונה פרחים. נהג מונית יבגוד. ואני? איפה יש לי זמן לזה? אני נשוי לאשה הזאת 12 שנה, מתוכם 6 שנים אני נהג מונית. אני עובד 16 שעות ביום... לפעמים יוצא לי להסיע בחורות. ולפעמים הן מציעות לי "סידור אחר" במקום תשלום, אך אני אומר קודם כל תשלמי על הנסיעה, אחר כך נראה. הרבה נהגים "נעקצים" כך, ואז כאילו אתה הופך להיות "הנהג שלה" ומסיע אותה לכל מיני מקומות. אני אומר: בלי שטויות.

היום הציונות ירדה. אנשים פחות ציונים. אתה לא רואה המון דגלי ישראל אצל אנשים. היום בן אדם לא יכול לקנות לעצמו בית. הדור של ההורים שלנו יכלו, אבל מה הם יכולים לתת לנו? לנכדים? מאתים-שלוש מאות אלף שקל. היום אם אין לך משכורת של עשרים אלף הבנק לא מסתכל עליך, לא מציע לך משכנתא. ובתור נהג מונית, אין לי משכורת קבועה, פעם זה ככה, ופעם ככה. אני לא אוכל לקנות בית. הילדים שלי גם לא. מי יודע לאן המדינה הזאת הולכת. פרדס חנה-כרכור, מכאן זה עוד שתיים עשרה דקות לחוף הבונים.

איש מבוגר, קירח עם זיפים אפורים באוזניים וקול ברור ותקיף שזורק שמות של כל הקודקודיה של קיבוץ-צבא-וארץ ישראל. מאיפה אני מכיר את בית זית? פעם היינו מטיילים בכל הארץ, היינו הולכים 80 קילומטר, לפעמים גם רק 30, זה תלוי. היתה איתנו את עפרה איילה זאת מהרדיו, ושים שהלך והקים את חצבה ואחר כך אני גם הייתי פקח כרמל. אני מדבר איתך על לפני 40 שנה. אחרי מלחמת יום הכיפורים, שכבתי בבית החולים חצי שנה. במיטה לידי שכב הבן של עמוס, הנכד של בן גוריון, לא זוכר את שמו אבל. וחשבתי להיות פקח כרמל, התפרסם אז מכרז. אברהם יופה בא לבקר בבית החולים, החברה שלי דאז, קיפלה את המדים שלי יפה על הכיסא, עם הכנפ"ץ והדרגות, הייתי אז מ"פ בצנחנים. כשהוא הגיע. הוא דיבר איתי קצת. אה, מאיפה אתה? ומה אתה רוצה לעשות עכשיו? אמרתי... שיש איזו משרה בתור פקח רשות שמורות הטבע והגנים בכרמל. עכשיו, הוא אמר שהיום, אצלנו, מעלים מכרז וככה זה עובד. אבל שהוא יכול לזרוק לי מילה. כשהלך, ביקש שאמסור ד"ש לרפול, ומה רפול? הוא היה אז מח"ט, מה לו ולי? אבל הוא זכר אותי והכניסו אותי למכרז והתקבלתי. שלוש שנים הייתי פקח ואז כבר עברתי למשהו אחר.

כשהטרמפים בגבינו הים נפתח מלפנינו. רוח יבשה ויתושי-שקיעה תוספת חול בכל הצלחות.

יום שבת בבוקר, הולכים עם תיק לצחצח שיניים ואז לקרוא. פודל לבן עם תספורת משגעת נצמד לתחת של מנצ'יטס ובעקבותיו מגיע ילד לא גבוה בהרבה עם סרט לבן קשור במצחו, בסגנון "רמבו". זה טים, הכלב שלי, הוא מודיע בעברית צחה עם מבטא רוסי כבד. כשאני אהיה גדול יהיה לי גן חיות וטים יהיה בו. יהיה לך מקום לארנב שלנו? שאלתי. אה, כן! אבל זה יהיה כלוב כזה, הוא מדגים בידיו ריבוע קטן. ולא יהיו בו הרבה ארנבים. אנחנו מתרחקים באמתלה זו או אחרת, והוא צועק לנו מאחורה: כשתגיעו לגבעה עם קוצים, תפנו שמאלה לים. ואנו מחייכים אליו וממשיכים ישר. עכשיו! עכשיו! ואנחנו פונים.

בכניסה לים גובים כסף , אך בחניון הלילה לא נקי כמו בהרצליה. במקום טרקטור שמגרף את החול יש פועל תאילנדי אחד וארבעה פקחים צעירים אחרי טיול צבא-טיול וmule שאוספים שקיות זבל. למרות שהאנשים מדליקים מדורות בתוך חצאי חביות, כשמגיע הזמן לכבות את האש, הם שופכים את הגחלים בחול. יש נהלי משמעת ויש מעשים. בסוף היום, זה חוף עם שירותים, מים זורמים, קומץ פרגולות וגישה די נוחה. בלילה מריחים עשן-בשר-נרגילות ופריטות גיטרה מעטים, ביום ילדים צורחים במים הקרים ודייגים צובאים על מפרצי הכורכר.

 

 יוצאים לשמש עם כל המשפחה כדי לחטוף כאפות מהשמש. יש לך כסף קטן? שואל מוכר הגלידה עם חולצה של השמורה. אני בים. אין לי ארנק. וממילא העודף יחזור אליך איכשהו. ליד הגלידה יש עמדת חיתוך אננס טרי. שם אזל העודף. עומד בשקט ומקשיב לחיתוך הקצבי של קילוף האננס. את שומעת את המוזיקה? באומנות האננס. קצב של חיתוך. וכשכלו כל הקיצים. באור זהוב של שקיעה, הגיחה מפלצת מהים.



מיני תמנון