jones, what's your story?

. כמה זמן אפשר להתעלם. מכאב קטן בזרוע שמאל? בעוד ימים ספורים העתיד צופן מצה ומשפחה. ואני בדרך אל החופש סוחב על הגב תיק, 90 ליטר, דמויי מקרר עם תכולה של בית עם: מטבח, חדר שינה, ארון בגדים, כלי יצירה, כלי נגינה, מצלמת חרקים, ואשה עם תיק, 60 ליטר, עם השלמות לבית ובנוסף כלבה על חוט. מי יעצור לזוג מוזר שכזה? ד

 

נוסעים  עם אם וילד אל [מחלף] שורש ומקשיבים לדיסק שירי גן אותנטיים: מי יאסוף אותי היום? מי יאסוף אותי היום? זה יכול להיות אבא, זה יכול היות אמא סבתא סבא? במקצב סמבה-ברזילאי. נגד צבאי בטנדר עם ארגז לוקח אותנו ללטרון. אנו זורקים את התיקים בארגז. הכאב נוכח בהרמה של המשקל. הקפיצו אותו לבסיס והוא היה באמצע צביעה של הבית, אז הוא בא ככה, עם כתמים של לבן על ירוק של זית, זה בטח איזו הרמת כוסית לכבוד החג. אבל אני לא שותה. לא מושך אותי לשתות. זה טעם נרכש, אמרתי. אני לא מבין מה נרכש בלאבד את הריכוז. מבנה גוף מוצק ורחב, וכיפת עבודה, מגולח ראש וגם זקן, עיניים ירוקות

 

 

 מנגן חצוצרה לגבר מבלרוסיה, שהלך לגן סובייטי שם חטף מכות סרגל על היד כאשר לא עשה מה שאמרו לו. כיום אשתי לוקחת אותי לכל מקום. לפי התיק שלך, נראה ששלך סוחבת אותך הרבה. אתם נוסעים לים? מה הבאתם לאכול? ומה, לא תשתעממו שם? כבר שנים שלא השתעממנו. אנחנו מחליפים לנתיב שנע מהר יותר, הסמן שלנו זה משאית של קוקה קולה שכבר עברה אותנו בשש מכוניות. ואני שולף לו חוק מרפי-If you're stuck in a traffic jam and you move to the fast lane it will become the slowest lane, if you'll move back, that lane will stand still.. והוא בתגובה חותך לשוליים ועוקף ארבע קילומטר של פקק תנועה, ומקסימום אם שוטר ישאל, הוא מוסיף, ומביט מעבר למסעד הכסא, את בהריון. 

נו, באמת! אולי הייתי הולך למיון כדי לבדוק שזה בסדר, אבל כבר כל כך רצינו לצאת! לטייל! מסמן את הנפוח עם עט. תקועים על כביש שש ועוצר לנו רכב שפרסס נגד כיוון התנועה, את אמיצה מספיק לעלות איתי, אחרי שעשיתי דבר כזה? ואז הוא רואה תיקים ואז הוא רואה כלבה. אפילו את הכלב שלי אני לא לוקח באוטו. בגלל השערות. טוב עלו, הוא נותן לנו צרור עלי גת מובחרים לדרך, מה שאנשים לא יודעים, זה שזה עושה את העבודה די טוב, זה טוב לדיאטה בגלל שזה נותן תחושה של שובע, וגם זה טוב לסקס, אבל דווקא בגלל שזה מנמל איברים בגוף ואז הגבר יכול להחזיק יותר זמן. ואני נזכר בשורה מתוך "מלך החומוס ומלכת האמבטיה" שם המספר אומר: עשינו אהבה מטורפת שלוש שעות רצוף, כלומר גמרתי אחרי חמש דקות ואז פיציתי על זה מלא מלא.

צומת קסם. או שאתה נוסע לאריאל או שאתה נוסע לקרני שומרון. לאן אתם? לים. איך נפלו גיבורים. מהר מאוד הבנו שאולי צריך לשנות תשובה. כואב בזרוע ואז שוקט, זה בא בגלים. ואז עוצר רכב- לטבעון. אני מביט לנהג בעיניים. אתה נראה לי מוכר, הוא אומר. ואני אומר לו את שמו. הוא מביט בי בהשתוממות. איך? מאיפה? היית ותיק בפלוגה כשהגעתי. צריך להבין רגע במה מדובר, רכב עבודה עם: חד אופן, בריטון, כדורי ג'גלינג, ארגזים של ציוד ונהג שנראה- וקצת כמו הרמבם נלך על שיטת הלאווים ונאמר שהוא לא: פריק, או מגניב, או היפסטר, או גזור. ליצן, וזה משהו אחר. זקן מלא ועדיין סנטר ולחיים חשופים. זה אפשרי, רק תאמינו.

 

בפלוגה הוא היה זה שתמיד עושה משהו מגניב: בין אם זה ג'גלינג, חופר לנו בדיג' מונוטוני חמש דקות רצוף, דיאבלו או עושה סיבוב שלוש מאות שישים על הראש. הבעייה היא שעל אספלט זה כואב. כיום הוא מופיע בפרמידה אנושית שמנגנת על כלים, שנקרא תאטרון אספלט. וכשהוא לבד הוא מופיע בהופעת יחיד במופע של יול, באתר, אותו הוא בנה בעצמו, זה כמו להכנס אל תוך הראש שלו. כשהשתחררתי מהצבא עשיתי ראסטות וגדלתי את השיער, כי רציתי חופש. אבל אחר כך הבנתי שזה לא חופש, כי אני מגדל את השיער בגלל שהכריחו אותי אחרת. אבל זה עדיין להיות מוגבל בתוך. עכשיו אני מבין שחופש זה לא להקשר למשהו מסויים. זה פעם להיות ככה ופעם ככה. השיער שלו. על דבורים הוא אמר הם עוקצים איפה שצריך לשחרר-

 אנרגיה שלילית.

 

 

 כאב, כאב חד ואז כהה, גלים ששוטפים לי את החלומות כמו פעפוע נוזלים בסלו מושן. ארבע לפנות בוקר ואנחנו עומדים מול הדלת של הורי. הלו? עונה קול ישנוני בפלאפון. ושומע קול עונה בלחש: את יכולה לפתוח לנו את הדלת, בבקשה? מה קורה? כואב לי ממש ואני בדרך למיון. רגע, נעיר את אמא. אבל, ארמי עובד אבי... jones, what's your story? אה, אז זה קרה כך שכשפתחתי את הדלת של ארון ציוד הטיולים שבחוץ ועקץ אותי דבור בזרוע. נו, ו... זה לא היה רציני. קצת התנפח. ובדרך עוד קצת ועוד קצת. אבל היינו בטוחים שזה נגמר ויורד. וכששכבתי לישון ליד המקווה של צומת אלונים ונגמר העניין מסביב יכולתי להתרכז רק בכאב. אבל איך יסתכלו עלי במיון כשאני אגיד שנעקצתי לפני 14 שעות?
       עומדים על הכביש בשתיים לפנות בוקר, זוג סטלנים עם תיקים גדולים וכלבה. רכב משטרתי עם שני גורילות עוצר ליד "טיפוסים חשודים" עם כלב לבן עם כתמים חומים. מה הסיפור שלך? הוא מחייך אליהם באהבה. אה, פשוט טיילנו, ונעקצתי על ידי משהו לא ברור והיד שלי התנפחה, עכשיו אנחנו נוסעים למיון.  באמת שזו תשובה מקורית, ועדיין... הם סוקרים אותו במבטם האילם. אתה יכול להגיע עצמאית? כן. take some advil and an anti-histamine and you're good to go