יושב עם פסנתר על ברכיי, בתוך רכב שנוסע לפסטיבל, ביער, לא רחוק מארמגדון. הרגליים נרדמות לי, כי אני הרגל של הפסנתר החשמלי שנח עליי והרגל השנייה היא דלת של אוטו ושתי זוגות ברכיים נמוכות משלי מצחקקות בהנאה, לנו זה לא מפריע. מישהו אמר פסנתר? זה אוטו של להקה וצריך לשנע את הכלים אל הפסטיבל.
אנחנו זוג שהחליט- ללכת לעבוד בפסטיבל בכדי לזכות בכניסה חופשית-ואז
עוד למצוא את התעוזה להתווכח עם הבוס ולדרוש-פחות שעות ויותר זמן פסטיבל. הדוכן
הוא דוכן של אוכל טבעוני בצורה של אוכל בשרי. יש לנו נקניקיות- מאפונה, יש לנו נקניקיות
חריפות- מאפונה, יש המבורגרים-מירקות שורש, והכי טוב שווארמה במרקם הנכון לבשרניים-
מסיייטן שזו איזו המצאה חולה של טבעונים שמתגעגעים לבשר. באיזשהו דרך זו השפה של
העולם היום. הרי מה תמכור? קציצות של ירקות? זה נשמע פתטי. ולא יאומן כי יסופר,
מגיעים מלא מלא אנשים ויש תור ויש קהל. עד כדי כך שאנחנו עוקפים את המכירות
בדוכנים האחרים של: תפוח אדמה חם, אוכל דרוזי, מיצים טבעיים, פלאפל, ועוד מיני
מזון מהיר. ואז קורה מה שקורה לכל דוכן שמציבים בתוך יער ברמות מנשה-נגמרת האספקה ובעל
הדוכן צריך לבחור, אם להיות פה או להיות שם. ותמיד תמיד יש לזכור בשחרור של נשימה,
שאם אתה לא עושה את זה בעצמך, זה לא יקרה כמו שרצית.
שתיים שש תשע הם אומרים לי. 269? אני שואל. זה נשמע כמו שם של יחידה
צבאית, אבל בעצם זו עמותה של קיצונים טבעוניים, שחבריה צרבו/קעקעו על גופם את מספרו של פר שניצל מתעשיית הבשרים האכזרית. הצריבה בבשר אדם נעשה כאקט מחאה על ניצול של בעלי חיים. מכאן אנו נכנסים לתוך
קלחת של משמעויות שתאורי הקיצון שלהם נעים בין "אקטיביזים יצירתי לקידום זכויות של בעלי
חיים" ל"טרור אקולוגי". כשאני שומע שקיימת קבוצה של
ישראלים שמארגנת ארועי קעקוע המוניים של מספר על היד, [לא במקום של הנאצים] אני תוהה בקול רם
what is the end to all of this?
בעל הדוכן שלנו ניהל פעם מסעדה יחד עם אשתו, אבל זה הוביל למתח זוגי שכמעט ופירק את החבילה. היא הציבה לו גבול- או שסוגרים את המסעדה או שמתגרשים. והם מכרו אותה, כיום המסעדה עומדת על תילה והיא עדיין מצליחה. והקשר? שאלתי. הרבה יותר טוב. אז עשית את הדבר הנכון, אמרתי. אולי... הוא אומר. ימים יגידו.
איזה כיף לראות אתכם כאן, רואים שאתם טבעונים! אומרת אשתו
בחיוך. ומשאמרה מה שאמרה לא ניתן לסתור אותה, למה? בשביל מה להרוס לה את הרושם
הטבעי? והאמת היא, שאנחנו "צמחונית ואוכל כל". אני הייתי יכול להיות צמחוני, אולי,
בגלגול אחר. אבל הבעיה היא שבגלגול הזה כבר הייתי דתי, ועכשיו הרעיון שמישהו יעמיס עליי חוקים, כמו
פקל"ים בצבא, שיכבידו על אופן תפקודי בעולם, שיצרו את הצלחת שלי, מרחיקה אותי
מהcenter שלי. כששואלים אותי אם אני כשר? אני עונה:
גם. כי אני גם 'כשר' וגם 'לא כשר'. אני גם 'טבעוני' וגם 'צמחוני' וגם- בלי להעליב: אוכל כדי
לטעום, שותה בשביל לרוות, ועדיין יש דברים שנתקעים לי בגרון.
במקררים המשותפים לנו ולנודלס המוקפץ כועסים שהשווארמה שלנו נתקעת להם בין הרגליים. יש יותר מידי דוכנים ואנשים שנכנסים למקררים. אני אומר להם: תדברו עם הבוס, והם אומרים: לא, אתה תגיד לו. אלכס, אני אומר, רוצים לדבר איתך. מול המקררים יושבים חבורה של נותני שירות על נרגילה ומכשיר, לוקחים תורות בשאיפות עשן. וכך הם יושבים, כמו בכיסאות מוזיקליים מעשר בבוקר ועד שלוש לפנות בוקר. יוסי, מספר שהוא לא בקטע של ימי הולדת, חתונות, בר מצוות. שום דבר ששם אותו במרכז. הוא פשוט לא חוגג, ואם מנסים לחגוג לו הוא מתחמק. כבר קרה פעם שבאתי הביתה ביום הולדת שלי וראיתי שהבית חשוך. לא נכנסתי, פשוט הלכתי לפאב לשתות לבד והתקשרו אליי לשאול: איפה אתה? תעזבו אותי בשקט.
בדוכן לידינו מוכרים המבורגרים של בשר אנטריקוט. הריח שעולה מהplancha שלהם מעלה בצמחונים בחילה ובי מעלה רצון לתת
ביס, אני לא יודע במה, אבל זאת התחושה. בשר. עומדים שם שני גברים בחולצות שחורות
שמתקתקים עבודה. עבורם עבודה במטבח היא כמו ריקוד, תנועה שמתואמת היטב במרחב צר. מארק, סלאבי גבוה עם רוגע בפנים ובלי סיפור. עובד שפשוט עובד, לא יותר.
וסער, גוץ קירח בלי זקן, שהולך בחיים וצועק. והצעקה שלו נשמעת אלימה. אני לא מעשן
סמים כבר 7 שנים, סיגריות 6 שנים, ונרגילה 5 שנים. מוציא רשימה.
גופו מסומן
בקעקועים רבים, ומאחר ולכל קעקוע יש את הסיפור שלו- שאלתי. מה הסיפור של הפנים
הללו? על זרועו מקועקעים פנים בשילוב הצללות שנראים כמו שרדר, חניבעל ואנס במסיכת הוקי או מגן ביצים על הפנים. אל תשאל אותי
הוא פוסק ברצינות. אוקיי, I get it. מה עם הגלשן. זה? הוא מצביע, אהבת
חיי זה לעשות סנובורד. לפני שנה, ישבנו בסעודת שישי אצל דודה שלי שלומדת להיות
מקעקעת. אמרתי לה שאני רוצה שהיא תעשה לי אחד. בדיוק שם, אחרי ארוחת שישי, פינינו
מהשולחן הכול: אוכל צלחות פתחנו מחטים וצבע. וזה? צמיד של דולפינים כחולים סביב פרק כף ידו
המתוחה. את זה עשיתי עם אמא שלי, כשניצחה את סרטן השד אמרה: זהו, עברתי
את הסרטן, עכשיו אני יכולה לעשות קעקוע. אמרתי לה אמא: את בוחרת את המקום [בגוף]
ואת הציור ואני בא איתך ועושים. עם אבא עשיתי כבר בגיל חמש עשרה את הנסיך הקטן על
הרגל. אותו מקום לי ולו. דיבור טוטאלי, כל נושא שעולה הוא החשוב ביותר ובעל הדעה
הוא בעל המאה. עבד! הוא צורח. עבד! הוא צורח בדוכן, עומד בגבו על הקהל ופניו אל
אשתו הרוסייה השקטה. כשנגיע הביתה את תפשיטי אותי, ואחר כך תסבני לי את כל הגוף...
לא צריך להמשיך לתאר כדי להבין את טיב הבן אדם הזה. את הקושי to edit him out of our life, אבל די ברור מה הסרט שלו בחדר המיטות...
חמשוש בקרחת יער של יערות מנשה, בין שבעת אלפים אנשים, שבאו לרקוד
ביער בתוך סצנת מוזיקה תרבות ויצירה.בין אנשים שבאו לטעום קצת מוזיקה לרקוד ולנגן. זה מה שצריך היום, בכדי לנקות את הראש,
וכשיוצאים משם... מתבלבלים קצת ומסתכלים שוב על החיים בעיר קצת אחרת.
ליונה היקר, למטה מה שיוצא כשאני מבקש מTRANSLATE ME לעבוד על קטע. מה דעתך?
השבמחקTwo six nine they tell me. 269 ? I ask. It sounds like the name of a military unit, but this is actually an association of radical vegans, whose members burned / tattooed on their bodies the number of the bull who survived the brutal meats industry. Burning human flesh was done as an act of protest against the exploitation of animals. From here we enter into the cauldron of extreme lighting their meanings range from "Aktibizim creatively promote the rights of animals" have also referred to the ecological. " When I hear that there is a group of Israelis Tattoo mass gatherings of several on hand, [not in place of the Nazis] I wonder out loud what is the end to all of this?
הפילגרם מתקדם