לישון על ההגה ולחיות בכדי לספר את הסיפור

מה היית אומר אם היו מציעים לך טרמפ לאשקלון עם עצירה בחיפה ואתה בכלל גר בירושלים? זה לא נשמע הגיוני עד שזה נשמע הגיוני. בלב ים הכול הגיוני. כל דבר שאומרים לך לעשות, אתה עושה. כי אתה סתם איזה פישר קטן, שמפחד שעם כל טלטול של הספינה אתה תיזרק לכרישים ולא יישאר ממך זכר. והמחשבה הזאת, שאתה איזה יצור קטן וחסר הגנה שנשען על קופסת מתכת שתציל אותך, אינה מרפה. ומה אם תיפול לים? אז ימשו אותך מהמים. בטח, זה כל כך פשוט כשאתה חולם את זה. אבל בעירות, כשמסתכלים על הים השקט ביותר, כמו מראה שמשקפת את קרני השמש, משטחים אינסופיים בצבע כסף משתקף מהשמש ומתחתיהם עומק בלתי נתפס של כחול עד שחור, של משקל מוחץ איברים. כל שמפריד בינך לבין הים, בין כחול שמיים לכחול ים,זה פס של אופק ומעט רוח. וראש קטן שרק חציו ורוד וכל השאר אינו בולט במיוחד, צעקה שלא תשמיע כדי להשאר קצת יותר זמן עם הראש מעל המים. בספינה ילחצו על כפתור שחור קטן בGPS  שיגיד למשמרות ההצלה באיזה נקודה איבדו אותך. MOB, man over board

 

אני לא טוען שתמיד רציתי לעשות דבר כזה: סופ"ש על יאכטה שיוצאת מנמל חיפה לנמל אשקלון ובחזרה, אבל כששאלו אותי אם אני רוצה, הינהנתי בהסכמה. אמרו לי: אתה תצטרך לעזור כמובן, אנחנו לא משכירים סקיפר, אלא הסקיפר מזמין אותך להפלגה ואתה תהיה חלק מהצוות. אתה תשב על ספסל עם עוד כמה אנשים ותקשיב לגלגלצ. כשיהיה צורך נקרא לך למשוך בחבלים של התורן. ואז אתה תשב בנונשלטיות ותמשוך עד שתגלה שזה לא כל כך פשוט וצריך לעמוד ואף לשים רגל קדימה ולמשוך חזק. לא חזק כל כך שהגב נשבר, אבל חזק מספיק כדי שתרגיש את היבלות בכפות ידיך מתפשטות. ואתה תחייך ותשמח על הטוב שנפל בחלקך

 

על היאכטה הקפטן מספר לנו על יורדי הים ומנהגיהם. על אנשי הרפתקאות ומגלי עולם, שפעם היו עושים הכול דרך הים. הדרך לצוד לוייתן היא לשלוח סירה קטנה באורך 8 מטר ועם צוות מצומצם להתקרב ללוויתן ולזרוק בו צלצל שמחובר עם חבל לסירה ולקוות לטוב. כעת יש 300 מטר של חבל שמחוברים ללויתן פצוע וזועם ויש שני אפשרויות: האפשרות הרעה היא שהלוייתן ירד למצולות, לעומק גדול מאורך החבל שלהם, ובשביל זה יש לצוות גרזן לחיתוך חירום של החבל. האפשרות השנייה והטובה היא שהלויתן ירד רק לעומק של מאה מטר וימשוך קדימה את הסירה והם יחזיקו חזק בחבל. כשיעלה לנשום, עייף ותשוש, הוא יתקרבו למרחק נשיקה וישפדו את ליבו עם חנית. אחר כך יחתכו ממנו את החלקים השימושיים להם וישאירו את בשרו לדגים. האפשרות השלישית והרעה יותר היא שלוייתן עצבני יתנגש בספינה האם ויטביע אותה. ואז שלום על ישראל.  

ישנם אנשים שמחליטים לעשות את הבלתי אפשרי וללכת לאן שאף אדם לא הלך לפניהם. אבל אחרי שהם עברו שם, בא אדם אחר וממציא שיא אחר. אם בסוף המאה ה19 בא רב חובל אחד ומקיף את העולם לבד ביאכטה, אז אחריו יבוא אדם אחר ויעשה זאת רק עם עצירה אחת ארוכה. מי יעלה את הרף? מגזין שיכריז על תחרות להקפת העולם ביאכטה ללא עצירות. השאלה היא לא רק מי יחיה ומי ימות? אלא מי יכבוש את השיא ויזכר כההוא שהגיע ראשון.

כששטים לבד ביאכטה חודשים על חודשים, מתי ישנים? רובין נוקס ג'ונסטון שומר על זוית ישרה לרוח וישן 8 שעות בלילה. איך הוא עושה את זה? עם היגוי אוטומאטי. ג'ונסטון גם שומר על כושר בצורה מאוד מכובדת, ומשלשל חבל באורך מאה מטר מאחורי היאכטה, קופץ למים מהחרטום ושוחה בכל הכוח עד שהוא תופס בקצה החבל ומושך את עצמו חזרה אל הסיפון. זה הכול או לא כלום, כי אם פספסת את החבל אז טבעת ואין דרך חזרה. אתה לבד בלי גלגל הצלה. ומי אם לא ג'ונסטון סיים ראשון את הקפת העולם ביאכטה ללא עצירות, כשכל שאר חברי התחרות מתו בנסיון.

 

 

קפיצה בתנועה מתמדת
 

 

רב חובל אחר, ג'ושוע סלוקם ששט לבד באוקיינוס הקיא את נשמתו, סגר מפרש והלך לישון בגלל מחלת ים או שזיפים מקולקלים. הוא מספר שבחלום בא אליו אחד מהקברניטים של קולומבוס ואומר לו "אל תדאג, זה אני הנהג של הפינטה" ובבוקר הוא מתעורר אחר לילה של שינה כשהוא הפליג 70 ק"מ קדימה, ובכיוון הנכון. אלו המשוגעים שהסיפורים שלהם שרדו.  

 

תמונות שנכנסות ויוצאות מראשי אחר ההפלגה, כמו לשבת על האסלה בכדי שלא להשתין על הקירות, להוריד את המים במשך רבע שעה עם משאבה דומיית אופניים, ללכת כמו שיכור בתוך היאכטה בעוד הגלים שואגים בחוץ, גל עולה ועוד גל, גל עולה ואני נזרק על הכיריים, גל יורד ואני נזרק על הספה, גל עולה ואני חוכך בדעתי עם לעלות את המדרגות בעלייה או בירידה, עולה במהירות עם העלייה ונזרק בירידה על הספסל עם הצוות. שקט של בוקר באמצע הים, ועש נוחת עליי בפאניקה, אלוהים יודע מהיכן הוא עף. טיגון חביתה ליד כיריים ששומרים על איזון בתקווה שהאוכל לא ינתר עם כל קפיצה של הים. לדרוך על אדמה לאחר טיול בן יומיים בים ולהתלונן על התנועה המוזרה שלה.

  

 

ים מראה