טעות בזיהוי

תמונות מהים האדום

יושבים בבית שמעוצב כמו ספינה. על הקירות תלויים תמונות שצולמו מתחת למים. דגים צבעוניים, תמנון זעיר מביט אלי בעודו נח בתמימות על מחוגי שעון יד אנלוגי. פעם אילת היתה פנינה שאליה נהרו ויקינגים מהמיתולוגיה הנורדית כך שכיום יש כל מיני יפיפיות באילת שיש להן גנים יהודים מעורבים עם פינים או נרווגים. מעל המטבח תלוי ראש של איל קורא (moose) ולידו מודל של ספינה עם שלושה תרנים. אנחנו יושבים במעגל, על השולחן נחות בירות ובמבות במיני צורות וגדלים. זה רגע של over stimulation חוש הטעם מאותגר בעשן עם השפעות על המוח, הפה לועס לוגם ומדבר, חוש השמיעה מקשיב לשני שיחות תוך כדי שבמחשב הפתוח מנגנת להקת פאנק אימתנית בשיר tio macacao מלא נגנים, מלא סולואים וקצב ברזילאי תוסס. וחוש המישוש מאותגר על ידי תצוגת אופנה של חתולים. חתול עולה לספה ומתנגב בי, נדחף מסולק, ואז עולה חתול אחר. יש שבעה חתולים בבית. ואחד מהם מריח נורא, אני מריח את היד והולך לשטוף ידיים.

אני מביט אל עבר ידי. רואה עט עפרון ומסרגה. הנה מגיע רגע הבחירה. לאן לכוון את העשייה שלי.

meet the Frogfish, a lousy swimmer and steady as a rock

    במצפה התת ימי אנחנו מרגישים כבני בית. מכירים את העובדים על שלל גווניהם. אם היינו נשארים במקום כלשהו, יכול להיות שהיינו מדריכים פה. היינו לוקחים אנשים לחלון ראווה האהוב עלינו, זה עם היצורים הכי הזויים שראינו מעודנו. אבל מעבר למוכר ולבלתי מוכר, מעניין פשוט להתבונן באנשים.
    גבר מוליך את אשתו מול האקווריומים של הדגים הנדירים. את רואה את זה? זה! [פאוזה] זה דג. עובר אקווריום. את רואה את זה? זה! [פאוזה] זה דג. כדי שזה לא יציק לי, כי אני עומד קרוב ויש עוד עשרים חלונות תצוגה, אני מוסיף לדיבורים שלו ביט וליין בס, והופך אותו למוזיקת דאב. את רואה את זה? מה מה? זה עם החוטים! לא דג. [הוא מצביע על חסילון]. אמא! תראי! תמנון! ואיש אחד עם כיפה אומר: מה רבו מעשיך אדוני ואיזה מניין מהנהן בהסכמה. משפחה דוברת ספרדית עוברת אחריהם והאב חובש כיפה שחורה ועניבה אדומה אומר: rabas [קלאמרי].

זהרון הדור, הטרור של האלמוגים

     אנו מתבוננים בדגים, ומשהו בהם פשוט בלתי נתפס. דרך הזכוכית הכל נראה כחול יותר. אבל הצבעים בלתי נתפסים, זה יותר צבעוני מהדפסי בד אפריקאים, כאילו בהדפס משי מבריק שבא לך להתעטף בו. השמות של דגים מעידים על האופן בו האדם תופס אותם, מנסה להכניס אותם לקופסאות. כשהמצרים הקדמונים ציירו אלים הם ציירו אנשים עם ראשים של חתול או תן או ציפור. כלומר יצורים שלא קיימים במציאות. גם היוונים הקדמונים יצרו יצורים מיתיים שהם סוס עם כנפיים, או שילוב של אריה ונשר. לשלב בין יכולות. וכשאני מביטים בדג שקוראים לו גם turkyfish וגם lionfish אנו יודעים שאין דרך לתאר אותו.

לפני שנים נכנסה תיירת למים, היא היתה במחזור וכריש הריח את הדם שלה ממרחוק... הוא נגס בה פעמיים ולא סיים את הארוחה. המציל תפס אותה ועד שהוא הוציא אותה מהמים כבר הגיע אמבולנס לקחת אותה לבית חולים. דם חבישות ניתוחים. סוף פסוק. היא חיה. או לא סוף פסוק? איך נכנס כריש למפרץ אילת? תביעה, בית משפט. הצדק עומד לצידו של האזרח. 10 מליון שקל מועברים לידיה. מסודרת לכל החיים. נהג מונית עושה עצירה טקטית בסיפור ומפנה את מבטו אליי, אבל מי היה רוצה להחליף איתה מקומות? אף אחד. היא איבדה שני גפיים, חלק מהכתף. הלכו לה החיים.
    זהו המקרה היחיד של תקיפת כריש באילת שזה די נדיר, זה היה לפני כ30 שנה [או יותר נכון 40 -1974), על ידי כריש מאקו. אבל למה הוא לא טרף אותה כליל? כי בני אדם הם לא טעימים. כרישים אוכלים דגים חולים, הם שואב האבק של הים. כמו הנשר, מלך העופות שהוא לא צייד אלא אוכל נבלות עם ראש מעוקל כדי שיוכל להכניס אותו במעלה פי הטבעת של נבלה. זה לא כזה מלכותי, זה פשוט גדול, והגודל כן קובע. לכריש אין עיניים, הוא עיוור. אבל יש לו אף, הוא מריח מקילומטרים. מה הוא מריח? דם.

   בסיני היו לפני כמה שנים סבב התקפות של כרישי מאקו, באותו חוף כל יום. היו לכך כמה הסברים: 1. המצרים אמרו שאלו כרישים שהמוסד אילף כדי לפגוע להם בתיירות. 2. מדובר בתקיפות של כרישי מאקו שהם עצבניים ביותר 3. היה מאוד חם באותו שבוע וכשחם הכרישים יותר מהירים ואנרגטיים, כמו ילדים היפראקטיביים בכיתה, וזה מתכון לצרות 4. מדריכי הצלילה באותו חוף היו נוהגים להאכיל את הכרישים בהדרכות כדי להפוך את הצלילות שם ליותר מעניינות. ובאותו שבוע הם הפסיקו להביא אוכל, אבל לכרישים כבר היתה התנייה פבלובית של אנשים=אוכל. הקיפו את התשובה הנכונה.

   בוקר מעונן במצפה הציפורים. אנחנו עוקבים אחרי קבוצת נשים מתערטלות באגם. כpeeping toms כמונו יש לנו זום אקסטרא לארג' באמצעותו אפשר לזהות מה זה מה ואיפה זה הולך. לצפות בפלמינגו האפרפר צועד במן מחול/ריקוד ראשו בתוך המים, רגליו מזיזים את הבוץ בקרקעית והוא לוכד דגים. כמה זמן הוא יכול להשאר כך מבלי לצאת לשאוף אוויר? ואז הוא מתיישר ומתחיל ללכת, הוא עדיין רוקד. כזה יצור מצחיק. 

ציוויליזציה

נוסעים באוטובוס לערבה. הנוסעים שקטים, כל המבוגרים יושבים עם מוצצים, המוח שלהם עסוק בלקבל תדרים של שמע וראייה. בעין גדי חבורה של צעירות איטלקיות נעמדות רק אחרי שהאוטובוס נעצר. אז הנהג מזרז אותן באיומים, מתחיל לנסוע וסוגר את הדלת ופותח כדי  לסמן להן להזדרז. what's wrong with you? אחת הצעירות צועקת. מעל ראשו מתנוסס צלב וצעיף כחול אדום עם אותיות לועזיות. וליד תלויה בובה של יהודי עם אף גדול, בגדים שחורים שתמיד אוכל מרק עם אבנים. על המראה הרחבה דבוקה מדבקה של איש עם מוט מכה איש מכופף. אז שלא יגידו שהכתובת לא היתה על הקיר.
    נהג קווקזי עם עגיל אזמרגד מספר לנו דבר או שניים על הפלסטינאים. הוא מפגין ידע, משום שהוא עובד איתם. הם לא בני אדם, הם ברברים. מתפללים ואז משקרים וגונבים. אתה היית שוכב עם דודה שלך? היית שוכב עם גיסתך? לא?! אז הם כן. אדם שמתאר את עצמו כלא ימני, כאיש שגדל בין המוסלמים, שמטייל בפלסטין בלי אישורים בטחוניים. אין עם מי לדבר. כשהוא מביא דוגמא לאדם עם כוונות שלום הוא מביא את ליברמן שהציע לחמאס לבנות מלונות יחד עם ישראל, לעסוק במסחר יחדיו. והם סירבו משום שמה שמקיים אותם זה השנאה למדינת ישראל. אחרת אין להם זכות קיום. לא יצרנו שיחה, לא שאלנו שאלות. אבל זה הסוג המסביר, לא מסביר פנים. הגזען עם החיוך שמביא דוגמאות מהקוראן והברית החדשה כדי להבהיר שיש אנשים עם כבוד ויש אנשים בלי כבוד. יש אנשים נחותים. אין להם כלום ולא מגיע להם. והוא מחזיק את כל הקלפים.

     אז אתם נוודים? אתם אוכלים נע? לא! אבל חשבתי ש... נהג שנותן לנו סקירה מלאה של מה זה לדעתו לקט-נווד. הוא קולע בחלק מן העובדות המדומיינות שלו. לא לתכנן קדימה. לתת לזרימה לקבוע דברים, לפעמים לקובע ואז גם שם לנשום.יש לו גם תאוריות נוספות: הקפיטליזם הוא סוג של פגאניות. הרי מה הם אלילים? יש להם כוח אינסופי ונותנים להם, וסוגדים להם. אנו נוסעים על איילון ויש תמונות של סגידה לסמסונג ולתוכניות בטלויזיה. הפנים אליהם עיננו נשואות. 

 טעות בזיהוי

הנוף פרוש עם מרבדים ורודים וצהובים וירוקים. פס של תכלת מכסה מלמעלה כמו קצפת. עושים טיול יפיפה ופריחת אירוסים דלילה, נסיון כמעט נואש להציל עוד אחד מיצירות האל. איפה שהאירוס פורח הוא מגודר. אבל איפה שהוא לא מגודר ולא פורח אנשים לא רואים את הצמח ודורכים עליו.
    עם הירידה לחוף מתגלה טיפין טיפין הקסם של רקפות פורחות על יד המים, זוג אופניים שחורות מתקפלות עם מטריה ונחמן צעצוע חבוש משקפי שמש כהות מחכך בדעתו אם לטבול בים החורפי, לקולו המסלסל של התיקון הכללי. אנשים פה הם הנסיון שלו עם אלוהים. האם להתעצבן או לנשום אותם? "הלו הלו" הוא עונה לקריאת שלום. וכשאנו מתרחקים שוב הוא קופץ למים כמו דולפין שחוזר לאמא טבע ויוצא בקפיצה וריקודי שמחה. "רק חסר שתשימו לי מצלמה נסתרת!" הוא צועק לכיווננו ואנו מתבוננים בבולבול קטן שמצייץ לעבר מזל"ט אזרחי.

  

   

ערב ספוקן וורד בבית אצ"ג. נביא עם גיטרה שר שירי עם רוסיים בעברית ולידו עומדת צביה מרגליות ומדברת. שרה. מדקלמת. פעם ראיתי את האשה הזאת משלבת סיפור עם משחק בעיר מאבן אבק וזמן, תוך שהיא מספרת את תהילה לש"י עגנון מילה במילה, ומקטרת תחובה בזווית פיה. ירושלים כמו שהרים סביב לה, קבצנים בפנים לה. היא מצטטת את יוסי בנאי. לא קל להיות אשה ולא קל להיות עם אשה. כיצור בימתי היא תופסת את אמצע הבמה ומכוונת את הדיבור שלה בעברית משוננת לכל אחד ואחת בקהל. חובשי כיפה. כיסויי ראש. קוראי עיתון. מכונני דעה ודעת. קוראי שטיינזלץ-לוינס, פרימו לוי-משנה תורה והרב יובל. אנשי החרב והמגל. למחרת היום, המארח שלי מקבל שיחה טלפון מהאמרגן. יכול להיות שהחברים שלך שכחו פה ספר בספרייה?? יומן של ח'ליל אל סכאכיני. אינטקטואל פלסטינאי מגורש ב48' כותב יומן. wtf?