לתושבי העמקים בלבד

  
טקס לידה מחדש
יש רגע שאתה עומד בצומת מחכה לטרמפ. לא טרמפ שייקח אותך, אלא טרמפ שיאסוף אותך. יש הבדל. מנגן חצוצרה ליד הכביש, לא כדי שיראו או יעצרו אלא פשוט כדי לנגן. נהג אחד צופר, אחר מאט ומסתכל, שלישי מצלם וממשיך. ואני עולה ויורדות בסולמות, אבל הם לא יודעים את זה. ומי שעוצר בסוף לא שומע תו אחד.
  אוספים אותי, עכשיו אני לומד משפטים בפולנית: ספלובה סן זה חלום צלול. חלום עם מודעות. כבר נסעתי במכונית הזאת פעם, אז עשינו מאילת לאשקלון, לראות את ברי סחרוף מופיע מול תושבי הדרום, דרום הרי זה עניין יחסי. אני עומד ליד מדורה בתחתונים, מחכה להתחלה. קר לי בגב וחם בבטן, אבל אני עומד להכנס לסאונה לשלוש שעות. העיניים שלו מתבייתות על אבני הבזלת שמתחממות כמו ביצי דרקון שמחכים לבקוע. יש בערך שלושים והן לוהטות כמו מגמה וכל אחת תיכנס לאוהל סקאבייס עם התקרה הנמוכה. כולנו מחייכים, טיפה נרגשים עם עקצוצי התלהבות. שיתחיל כבר, בוא נכנס כבר. ואז מתחלקים לבנות, זוגות בנים. ברק מבהיק בשמיים יחד עם רעם מתפצח ומתחילה סערה. התור מתקצר, אוטוטו אני בפנים. אני נושם לבטן ומחייך. אמא הייתה עושה לי: נו נו נו. ככה תחטוף דלקת ריאות! אבל אני יודע שעכשיו אני רטוב וקר לי, ועוד רגע אני אהיה רטוב ויהיה לי רותח.

יום שישי

לוקחים טרמפים בצומת התשבי. עוצר לנו אוטובוס תיירים ריק. הנהג שואל מה אנחנו עושים בחיים? מטיילים, מדריכים ליקוט. ואז הוא שואל: מאיזה עדה אני? אז יש רגע של היסוס. מה עונים לשאלה כזאת? זה יכול להיות לא פוליטיקלי קורקט, אז מה עושים? עונים או לא עונים? בסוף אני אומר: אתה בדואי. הוא שותק ואז אחרי רגע של מצוקת שיא הוא עונה: אני בדואי. אצלנו אנחנו אוכלים את כל הדברים האלו. לוף זה אמנם שורף באכילה, אבל זה טוב נגד סרטן. חלב גמלים נותן כוח לגבר. בשביל זה יש לגבר כמה נשים, אחרי שהוא שותה חלב גמלים...

   כך אני גדלתי, באוהל. היו מדליקים מדורה באמצע הבית, אלו הם חיים טובים. אבל היום אני גר בבית. אבא חינך אותי: תמיד תעשה טוב. רואים בן אדם תקוע תמיד תעזור לו, אני לא יודע אם זה מסוכן, תעזור לו. הוא נותן לי סנדוויץ קייטרינג צבאי שנתנו לו בבוקר כשהוא הסיע חיילים. זה מזכיר לי את חורשת ניזמית בפאתי עזה. ריח של סיגריות גריז וציפייה להתלקחויות אלימות. 

   טרמפ נוסף מזרזיר לנהלל. עוצר לנו צעיר בדואי. זרזיר מורכבת מחמישה כפרים בדואים. אני עכשיו לא יצאתי הביתה 26 יום, ריתוק. אני בגדוד חמישים ואחת של גולני. קשה, אבל יש שם כבוד. יש אופצייה לקריירה צבאית אם אתה חייל תותח. יוצאים לפנסיה בגיל 42, בקריירה במשטרה יוצאים רק בגיל 52. אבל כשאני פוגש איזה זקן שאומר לי: אני גם מגדוד 51, אז אני אומר לו: אתה היית בגדוד 51, אני זה שטוחנים אותו עכשיו, אני זה שבגדוד 51 עכשיו!

יום שבת

אנחנו שוב על אותו כביש, מזרזיר לנהלל. עוצר לנו יהודי. אני הייתי נווד בישראל. הסתובבתי עם אופנוע ותיק, זה היה יותר רומנטי. פגשתי הרבה סוגים של שפע בדרכים, אבל התגעגעתי לאיזשהו מקום שבו אוכל להסתגר, מקום משלי. עכשיו אני גר בדירת סטודיו. איש גדול עם מזג מיוחד, רגוע מאזין, נוכח. הוא עושה הרצאות לגופים מקצועיים יחד עם אימו. מה כל כך מיוחד בקשר אם-בן? אם עם פיגור ובן רגיל זו אפשרות ללמוד יותר ממה שכתוב עליהם בספרים.

נסיעה מצומת פארדיס, הנהג לא מתרגש מהתיקים הענקיים. אני טיילתי באוסטרליה שנה. שם פגשתי את אשתי, בבונדיי ביץ'. נסעתי מהקצה הדרומי עד הקצה הצפוני. לאורך קו החוף. הייתי ישן באוהל, לפעמים מתעורר עם הזריחה ולפעמים מבעיטה של פקח. כשהייתי צריך כסף, הייתי עובד בבנייה. אני קבלן במקצועי, אז תמיד הייתי מסתדר. ואז חזרתי, התחתנו, ילדים, עכשיו החלום שלנו זה לחזור לאוסטרליה. שם הייתה לנו תחושה אחרת, בשעה שלוש-ארבע אתה כבר יושב על בירה בפאב. פה אנחנו צריכים להלחם על כל שקל, מגרדים את החודש. עכשיו לדוגמא: אני נוסע לכלוב, לעבודה. יש שם גדר מסביב ואני שם כל הלילה. זה כלוב.

    
מעגל אור
עומדים בסופר של מושב בצורה של מעגל ומוציאים את הדבר הבא. לתושבי העמקים בלבד. מרימים טלפון? זה פתוח גם לנוודים? בואו באהבה. מעגל

שירה עם חמש עשרה אנשים במתנס של מושב. לפני שבוע הזמר הוציא דיסק חדש והגיעו שש מאות איש והאגו שלו פרח, אבל לחזור להופעה אינטימית זה טוב. ככה הוא מספר.
   אבל אנחנו מקדימים את המאוחר. הרי הנסיעות הם לפעמים העיקר. איך נגיע? תופסים טרמפ עם צעירה דתייה. את מכירה את... ואת... אני לא יודעת בני כמה אתם, אבל מה אתם מנסים להגיד? ואני מסביר לה שהיישוב שלה הצמיח אנשים טובים, הושעיה.
   ועוד לפני ההופעה עדייו ממשיכים ההפתעות. היינו רעבים? אבל זה יום הפלאפל. לכל מושב יש את יום הפלאפל. אפילו בערבה יש יום צופר, יום עין יהב, יום ספיר ויום צוקים. זה המאכל הלאומי וזה תמיד מוכר. אני עומד שני בתור, ונכנסים לפני ילד ואמא, ועוד ילד ואמא, ואפילו הגשם נכנס לפני. אבל הפיתה חמה. ג'ויינט וספר ורק אז: תחילת ההופעה.
     בדרך כלל אני לא סובל מעגלי שירה. לשבת על שירים של שלושה אקורדים ולשיר אותם כמו מנטרה במשך שלוש שעות, בלי אלתורים, בלי מודוסים. מה אפשר להגיד? משעמם. אבל אז בא לך מוזיקאי עם גישה אחרת, אדם שמנגן שני שירים בו בזמן, כי האקורדים זהים, משלב פריטות חכמות ופייד אאוט שיר א- מעבר שיר ב- פזמון שיר א. ועוד טורח להוסיף שירת אוברטונים מכוונת. לתושבי העמקים בלבד.