אנחנו הלכים במקביל לנחל שוצף עם
מים לבנים, עצי דולב קירחים ניצבים משני צידיו עם בולבוסים כמו פאלולות שנותנים
להם סטייל. הערבה המחודדת שולחת שורשים אדומים דקיקים לתוך המים, ושפריריות
בצבע טורקיז עם טיפה שחור נחות לידם. משהו אומר לי שהלכתי כאן כבר. הלכתי
כאן כשהייתי חובש כיפה קטנה לראשי ומהתיק שלי ביצבץ קצה של נרגילה. אולי זה
היה כשהלכתי כאן עם שקית סנדוויץ מהבית והסתכלתי בקנאה על חבריי שהלכו עם
שקית במבה homemade. עכשיו אני הולך ליד הנחל השוצף ואולי אני זוכר שהייתי
כאן בעבר, אבל החוויה של להיות כאן עכשיו מנצחת.
אני די בטוח שאם אשב יותר זמן מול הדף הריק אוכל למצוא את המילים הנכונות
לתאר את יפי המראות. אנחנו בתקופה שלפני פסח, לפני פורים והאביב כבר בפתח.
הפקעות הוציאו עלים הפריחו פריחה בוורוד, אדום וסגול [רקפות, נוריות, בן
חצב ינקיטוני], החד שנתיים שהתחילו מנבט כבר הוציאו מרבדי לבן צהוב [
חרדלים ודבקה] אפילו העצים ממלאים את האוויר בבושם כבד [וזה כולל גם אגס
סורי וכליל החורש וגם פרדסים של אפרסק ומשמש]. אבל אנחנו הולכים לאט יותר,
בגלל התיקים? שיהיה בגלל התיקים. אני מתכופף ליד צמחים שלא הכרתי ומתבונן,
היא מתכופפת על סלעים מכוסי ירוקת. אולי ישב פה גמד. אני כבר לא מחכה
שגמדים יפרצו לתוך הפריים ברגע שאהיה סבלני ושקט. אני יודע שהגמדים, או
"הגמדיות" היא בתוכי. וזאת בדיוק הסיבה שיש לי ford שנת 66' בתוך הכיס. לכל
רגע ועת שארצה לזמן את הגמדיות.
למרגלות הר יש מערה, ולמרגלות המערה בוקע מעיין עם מים שיוצרים נהר. על קו התפר בין יער ומים הקימו מקדש לאל שהוא חצי אדם וחצי חיה. אפילו כדאי לבנותן מקדש לאל של כל האלים, זה שמרדד ברקים בעננים, אבל בל נשכח את העיזים המרקדות. כן! אז גם להן נכין מקדש. הרי יש הרבה אלים שרשאים לכבוד הזה שיזכרו אותם. הסיפורים יפים, רומנטיים, וכן גם האומנות והארכיטקטורה, מה ששרד את פגעי הזמן. חציבה של גומחות בסלע זה לא לנצח, אבל זה ליותר זמן מבית בישראל. אבל אם במקדשים עסקינן? אז יש גם קורבנות, תזרוק קורבן אדם או עז לתוך המזבח, אם הדם מופיע במים, סימן שהאלים לא מרוצים. תזרוק אחד אחר, אין דם? האלים מרוצים.  |
| ברוניקה סורית וציונית |
איפה נישן?
אנשים
נפתחים בטרמפים. דברים שקשה להאמין. זה לא רק שהם מציעים לך את הפינות חמד
שלהם לשינה, זה גם את הבית שלהם לפעמים. אחד נותן לנו מספר טלפון, למקרה
שנזדקק. אחר אומר תבואו לקיבוץ ותאמרו את השם שלי, למקרה שאתם צריכים
מקלחת. בעצם פתיחות גוררת פתיחות. מה אנחנו יכולים לעשות כדי להודות לך על
שלקחת אותנו למקום הזה. כלום, פשוט תעבירו מעשה טוב למשהו אחר. זו לא ישראל
שגדלתי בה. לא, פעם מעיינות היו דברים שעובר מפה לאוזן. שאולי מאז
הפייסבוק, זה לא כל כך סודי.
שלוש מתוך ארבע לילות ישנו במקומות שלא היינו מגיעים אליהם אילולא נסענו בטרמפים, אילולא שאלנו, אלולא- אולי תקח אותנו לחורשת טל, כי אנחנו לא רוצים לקבל קנס. הנהג מחייך, אתם לא נראים לי כמו כאלה של חורשת טל. בואו אני אגיד לכם לאן תלכו. יודעים מה? אני אקח אתכם.
ודווקא לילה אחד אנחנו מחליטים
לישון קרוב לשמורת החולה, כדי שנגיע ולא יקרה חלילה מה שקרה אתמול. התעכבנו
בעשייה שלנו. זה לא רע. לבשל עלים על מדורה בפארק של להבות הבשן. זה בסדר,
אבל קורים עוד דברים תוך כדי. וכשאנחנו באים לשמורה, אנחנו רוצים להקדיש לה
את כל היום. לכן אנחנו מתמקמים בתוך מטע אבוקדו בשו שו ומנסים לישון על
אדמה קשה כמו קרש. אני שומע רעש של טרקטור מתקרב ומתרחק, מתקרב ומתרחק.
ונכנסים בי פחדים חקלאיים שאולי מרססים דווקא הלילה את העצים העירומים מפרי. שעה
עוברת, בה הספקנו לקפל לעבור למקום אחר, לגלות שהרעש בא משדה אחר, זה בטח לא טרקטור, לחזור ולפרוש מחדש באותו מקום. עכשיו אנחנו באמת נישן היטב. העיקר שנקום
מוקדם לפני ש... בבוקר בשבע וחצי עובר איש לידנו ושואל: איך נכנסתם? לא
אכפת לו שישנו לו בשדה, העיקר שלא תהיה פרצה בגדר ופרות יאכלו מהפרי הקדוש.
עלים ירוקים
בצומת וואסט אנחנו רואים אשה עם
שקית מלאה ירוקים צועקת: יש לכם
סכין? האמת, זה די מוזר. שאשה ערבייה תבקש מאתנו סכין. אז באנו עם סכין
ושקיות, כי ידענו שמחכה לנו שיעור. דורר. דרדר. זה טוב עם חומד [ עם ח'
גרונית, בשר]. למזלנו הגבר
שלידה יודע קצת יותר עברית, אחרת מה היינו עושים? הנה אנחנו פוגשים אנשים
שלא מדברים את השפה שלנו, ואין לנו תקשורת מילולית טובה. אבל מבינים. כשהיא
אומרת תבשל את העלים עד שהם טריים, ברור לי ש"טריים" זה רכים. זה common
sense בשילוב עם "אין ברירה אחרת אלא" להבין.
אנחנו נוסעים לגולן עם כמה פועלים עייפים. תנגן לנו מהכלי שלך! עכשיו בעונה הזה יש איזה שמונה-עשר צמחים שאנחנו אוכלים, עוד קצת ואנחנו יעני עיזים! צוחק הדברן עם כובע גרב שחור דהוי, ועיניים צהובות הבל פיו מצחין משעורים, אבל המילים שלו זכות. אני עבדתי שמונה שנים בתל אביב, אבל לא אוהב שם. כי אין טבע, וטבע זה טעם הארץ! שם חוץ מים יש רק חול וזפת ובתים. תנועה של אנשים כל הזמן. אין עצירה, פה בגולן זה המקום הכי יפה בעולם לגור.
הלו, אומרים לי שני ילדים וחוצים את הדרך לידי. אנחנו שותים מאטה ראשון, אחרי ימים שאנבלה לא שתתה. הנוף פתוח מולנו, החרמון משמאל, מעברו השני של הכביש יש תערוכה של פסלי אבן ששוקלים כמו משאיות קטנות. מרגיש כמו חו"ל. הנוף לא ישראלי. מלאו לנו מים בתרמוס בלי לבקש תמורה, במכולת. קנינו ירבה בחצי מהמחיר שהוא עולה בישראל היהודית. אם לא היה מאטה בבית פה, היינו קונים באלף שקל. העיקר שיהיה וכל יום אנחנו שותים. זה נשמע כמו ארגנטינה. הילדים עוברים שוב בדרך ואומרים שלום. הם סקרנים. אין להם מילים לבטא את הסקרנות. אני מזמין אותם, ומוציא את הסקסופון הכסוף שלי, מנגן להם שיר. אולי, מי יודע, יצמחו חצוצרנים מהזרע הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה