אומרים שבצפון האנשים שונים, אומרים שרק בחו"ל יש תרבות של טרמפים. אומרים... אבל איך הגעתם לחווה האחרונה? אה... היינו ביודפת וקרו כמה צירופי מקרים, אחד אחרי השני. שעה-שעתיים אחרי שאנבלה סיימה לקרוא ספר [היחיד שהיא סוחבת עימה] היא קיבלה ספר אחר בהמלצה חמה ועם בקשה נוספת: אם לא תצליחו לצאת מיודפת, בואו לישון אצלנו. אבל איך לא נצליח? הרי ברור שנגיע לאנשהו. במוצ"ש אנחנו עומדים בצומת יודפת ואני שואל את הנהג: אתה מגיע לכליל... אה, סליחה- כרמיאל? שעה אחר כך אנחנו מוצאים את עצמנו משוחחים עם אותו נהג ועם בת הזוג שלו על מסעם הרוחני בעולם. כל אחד מהם סוחב עימו פתגם מנחה חיים עם משמעויות אישיות. עבורו: אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה, ועבורה משפט הקולומביאני: ביום עצוב, תשים מסכה שמחה. תמיד יש משהו חדש ללמוד. אתם יודעים שבמקום בו ביליתם בשבת, תל יודפת, התקיים קרב חשוב וגדול. זה המקום בו ההסטוריון של מלחמות היהודים ברומאים נתפס ונהפך להסטוריון של הרומאים, הלוא הוא: יוספוס פלביוס. האיש מתעקש ומזמין אותנו לארוחת ערב, טאלי פאלאק פאניר. איפה? בדיוק במקום אליו כיוונו לנסוע, בבית קפה של כליל.ראיתם פעם שדה חלקאי בתוך יישוב? אולי סופרמרקט שקוטף את המנגולד כאשר הלקוח מעוניין? "טרי טרי" ו"ישר מן השדה" לא היו מעולם יותר אקטואליים. כאן מוכרים מה שבעונה, כי זה מה שגודל עכשיו. סלט ישראלי עם מלפפון, עגבניה, וגמבה שייכים לעונת הקיץ. רוצים ברוקולי? תחכו לחורף.
ברוכים הבאים לגינה האורגנית, קונספט פשוט ומאתגר. סופרמרקט אזורי עם תוצרת אורגנית, כלומר ללא ריסוס וללא מדשנים כימיים. מה? ואיך? ולמה? הרי אפשר להיות הרבה יותר יעילים בגידול אוכל. אפשר להכריח את הצמחים לתת יותר פירות ליותר זמן ובלי שאף יצור חי ירצה להתקרב אליהם, חוץ מבני אדם. אבל בגידולים אורגניים התפיסה שונה, אין שאיפה לתת ללקוח פרי יפה עם חיי מדף ארוכים, כלומר זה היה יכול נחמד, אבל לנאמני האורגני חשובים דברים אחרים הרבה יותר. חשוב להם שתאכל פירות וירקות אמיתיים, שקטפו אותם כאשר המפעל שייצר אותם אמר שהם מוכנים, ואיזה מפעל זה? הצמח גורם להם להבשיל. אם תשאלו פעם אדם שקטף מנגו לא אורגני, איך היה לו? הוא יאמר שהפרי נקטף ירוק וקשה כמו אבן, וכשניתקו אותו מהעץ הוא פלט שרף קטלני שגרם לכוויות, להתפתחות אלרגיה לפרי. כשתשאלו את השכן, שקטף מנגו כאשר הפרי בשל הוא יאמר שכשהפרי מוכן, השרף הזה לא קיים.
כשזה מגיע לאוכל יש הרבה תאוריות, לא מעט אנשים יכולים לעלות על הבמה ולשכנע אותכם לרגע שמה שקיים הוא זבל וצריך לשנות את דרכינו. אבל קשה לשנות בני אדם וכשזה מגיע למעשים- רובנו עצלנים. ואם כבר נגרר לסופר האורגני יקפצו לנגד עיננו שני דברים: המחיר והיופי. עם המחיר אפשר להתמודד, לפעמים, ואם כבר זה הסופר היחיד שיש ביישוב שלך, נו מילא. אבל עם היופי הרבה יותר קשה להתמודד. כי בעולם של האורגני ירקות יכולים להיות לא יפים כל כך והם אפילו יכולים להיות מכוערים. תהיה אפשרות שתמצא שחרקים חוררו את החסה או המנגולד. יש מצב שתמצא עכביש על הגמבה שהרמת מהמדף. וכאן המקום לעמוד על ההבדל בין מה ראוי למאכל אדם ומה ראוי פחות. בדרך אל האורגני על האדם העכשווי לעבור מספר תחנות, שכוללת חינוך מחדש לפני שהוא מגיע לצלחת.
כליל, זה מין יישוב ששווה לבקר בו, למה? כי אין מילים מספיקות בכדי לתאר אותו. זה מזכיר איזורים כפריים בחוץ לארץ, בהם המרחק בין הבתים גדול ומרוב צמחייה לא ניתן לראות את היישוב, כמעט בלתי אפשרי לתפוס את גודל היישוב בגלל העדר תשתיות, רק הכביש הראשי סלול, אין עמודי תאורה וחשמל, מדרכות, ויש דווקא עודף שלטים. קבלו יישוב אקולוגי, שכאשר אתם נוסעים בכביש הראשי, תוכלו לפספס אותו משום שהשלט המורה על היישוב קטן יותר ממודעה לצימרים. בלילה, כאשר האורות דלוקים בבתים, נחשפים יותר בתים, על ההר. בדיוק משום כך הדיירים החדשים של היישוב מנסים להכיר זה את זה. אז חיי התרבות ענפים: בימי ראשון מתקיימת ארוחת ערב משותפת, בימי שני סרט, שלישי פיצה, ובסוף שבוע אם תהיה מסיבה היא תפורסם בוואטסאפ של היישוב. אין לכם סמארט פון, לא נורא. לכו לגינה האורגנית, כי בסופר של היישוב, יודעים תמיד הכול.בקיץ כל כך חם בכליל שבשעות הצהריים כולם נוסעים להתרענן בנחל כזיב. אי אפשר להתרענן בבית, כי אין חשמל בבית, ולכן אין מזגנים. חשמל סולארי מאפשר אמנם מאוורר, אבל מאוורר לא מקרר את האוויר, הוא רק מסיע אותו בחלל, והאוויר חם. גם חוף הים קרוב, אבל אל לכם לנסוע, כי חם מידי שם, הפרגולות תפוסות, והמציל צועק. ובלילה מאוחר אל תצאו להליכה ברגל שמא יקפוץ עליכם חזיר בר רעב. עד לפני חמש שנים הדרוזים היו צדים אותם, אבל מאז שפרצה מגפת "החזיר המשוגע" שפגעה דווקא במי שאכל אותם, אין להם יותר טורפים. אבל נגיד יצאתם ופגשתם חזיר בר, ההימור הכי טוב הוא לעלות במדרגות או לטפס על עץ, הם לא יכולים לעלות, ועם פרסות לא מתעסקים.
באתי לעזרה. עומד מולך צעיר מגולח עם שיער שחור מתולתל וחיוך שאומר לך: תעשה מה שמרגיש לך נכון. ואתה רוצה לעזור לו בשדה, לשפוך קומפוסט על הערוגות, להפוך את האדמה עם קלשון, לעזור, כי זה מה שבאת לעשות. באתי לעזרה. זוג מחוייך עם מבטא רוסי ומבט רציני בעיניים שואל אותך שאלה, בכדי להבין היכן אתה בדרך הרוחנית שלך. את צמחונית? שואלת האשה, עם מבט מרוכז בפניה של אשתי. את צמה? צמה ביום כיפור... צמת פעם חו-דש? אני עושה צום ארוך של שלושים ותשע יום, רק מים ודבש שותה. קצת. ביום השלושים הגוף נהיה קר. ואת מרגישה כשאת הולכת שאת עפה [זה בטח מפחיד?] זה מרגיש מצויין! אולי לא היינו מאמינים לה אילולא הספר שאנבלה קיבלה לפני ימים ספורים: לבד באוקיינוס, סלבה קורילוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה