יום ראשון, 23 באוגוסט 2015

הנמוכים נמוכים והגבוהים גבוהים

מקס ואני
כשאנחנו מבקרים בחיפה יש לנו תחושה של דשדוש רגליים במקום. חיפה, זו העיר שגדלתי, וזה מקום לא רע לבקר בו בהתחשב בנסיבות: חדר אורחים עם מזגן, אוכל חינם, והתחושה שאפשר למשוך ימים בלי למצמץ. אני כבר לא בגיל הבעייתי בו אני משווע לתשומת לב ולא מקבל אותה, לא אומרים לי:" יונה, תשים כיפה על הראש" [כשאני מסתובב בבית] או "יונה, תשים מכנסיים" [כשבוקסר זה מספיק]. עכשיו ההורים עסוקים, עברו השנים בהם חיכו שתחזור, שתספר מה עבר עליך בשבוע האחרון. אני מחכה שהזמן יהיה נכון לצאת למסע. אלו הרגעים המבאסים במסע, כשאתה במנוע חצי-כוח, שבוע של נסיונות גיוון, שכל אחד אחר היה חולם לעשות: כרמיאל-חיפה, גבעת שמואל-חיפה, הדר-אחוזה, עיר תחתית-אחוזה. אבל מתי כבר יוצאים לדרך? בלי לחזור למחרת. בית לחם הגלילית-חיפה? 

 הכול שחור בכבישים היום. זה אחד מהימים האלו כשאתה משתגע, מילא אם היו לוקחים אותך לאנשהו, אבל אתה עומד, מושיט אצבע ואין תקשורת עם הנהגים. אתה הטרמפיסט הזה שחש שהוא ממהר לאנשהו, וכשאתה ממהר הזמן כמו עוצר ואתה נשאר מחוץ למעגל, שם [בצד של מי שבמכונית] ממוזג וזורם וכאן [איפה שאתה עומד] חם ופקוק. אם היה נציב תלונות ציבור היית מתלונן, אבל זה רק אתה שעומד ומתמודד עם עצמך, שים את הקשיים הצידה, עמוד דום ותתאפס על עצמך, עמוד נוח, עכשיו תחשוב מחוץ לקופסא. לא עוצרים? אז כדי לבלבל את הגורל אתה עושה דברים קצת אחרת. כלומר במקום לוותר ולעלות על אוטובוס, אתה פשוט תחליף תחנה, כלומר תחליף כיוון נסיעה ותראה אם השינוי בא לקראתך. למודיעין? לא. לתל אביב? גם לא. 

   בסוף זה יהיה נהג עם שיער ארוך וכיסא תינוק שיקח אותך לתחנה מרכזית ויאמר: אם יצאת מאלונים, איך הגעת לכאן? אבסורד, אבל זה המקום לציין שחיכית בשני צמתים וארבע תחנות אוטובוס. בינגו. הוא מושיט לך ג'ויינט חצי גמור, קח משפר מצב רוח. אם אשתי היתה יודעת שאני דופק פייסלים באוטו... ועוד מאז התינוקת. לה עישונים לא עושים את זה, היא קרחניסטית לשעבר. אבל אתה יודע כמה שנים לא הייתי במסיבה? ואני לא מאמין שאנחנו בני אותו דור ואתם הולכים לעשות דברים שבני 17 עושים ואני הולך לעשות משהו שבני 60 עושים. מה למשל? רופא גב. אבל אם אני הייתי במקומכם הייתי הולך לסרט ביס פלנט. השעה שתיים אחר הצהריים ואנחנו מחליפים מישור קיימות, like a streak of green lights 
מאחורי הקלעים של קיר טיפוס

    זוג תרמילאים עומדים בקופה של הקולנוע ומבקשים: תמליצי לנו על סרט. אסור לי! אז מה מתחיל עכשיו? הרבה דברים. כבר הרבה זמן לא הייתי בקולנוע, חשבונית על סך שמונים ש"ח מזכירה לי למה. וכל כך הרבה זמן לא הלכתי לראות סרט שלא ידעתי את התקציר שלו, ולא את הציון שלו בIMDB. חשבתי שמדובר בסרט גיבורי על, כלומר אקשן ממוחשב וגיבורים בעל תכונת אופי אחת, והופתעתי.  בנו סיפור על מי הם היו- גיקים, ומה הם עשו- תגלית מדעית, וכיצד יצר ההרפתקנות שלהם-סיבך אותם מעל הראש, והחברות- הצילה לא רק אותם, אלא את כל העולם. fantastic
 
    יש ימים כאלה עם יותר עליות וירידות ממדד הדאו ג'ונס כשאתה בטוח שהלב שלך יתפוצץ מעוצמת ההתרגשות. אני הולך לרופאת עיניים עם חשש להפניות נוספות, והאשה הולכת לים, בני 60 או לא בני 60? החשש ניכר יותר במבטם המודאג של רופאיי, כי הם לא אומרים כלום. אני לא בטוח מה יותר גרוע, שיאמרו לי שהכול בסדר או יפנו אותי הלאה לעוד מכונים ורופאים, אם הייתי וודי אלן, הדאגות הללו היו יכולות לאמלל אותי. אבל עם מרשם לטיפות עיניים אני יורד לים עם בירות קרות, ושמונה קילו של אוכל [מביקור פתע שערכתי אצל ההורים].
 
    אם סיימת, אז אפשר ללכת למסיבה של חברים, איפה? במכמורת. אבל אנחנו בחיפה. השאלה שעולה היא כיצד לנסוע דרומה מחיפה? החושך כבר ירד, ועימו הוקל מעט עומס החום, אבל איננו יודעים כיצד לנסוע. השאלה אינה באיזו תחנה לקחת טרמפים, אלא באיזה מקטע כביש. כביש החוף עדיף לנו, אך איך אפשר לעלות עליו? המחלפים הגדולים מקלים על מכוניות לעלות לכבישים המהירים, אך על הטרפיסטים, אלו שאינם בוחרים לנסוע כך מטעמי נוחות אלא מבחירת חיים, נאלצים להמציא את עצמם מחדש. 

Add caption
   לאן אתם רוצים? דרומה?! אבל הכביש הזה מתעקל ונוסע צפונה. באמת? לא את הכול אנחנו יודעים מראש. אבל עם מספיק זמן ונסיונות אנחנו נלמד. נוסעים דרומה על כביש 4 והנהג שואל: אבל אם רציתם למחלף ינאי למה אתם נוסעים לכיוון בנימינה? אי אפשר להסביר הכול. אב ובן חרדיים שמקשיבים להקלטה של מסיבת חתונה, לא שומעים אותכם חברים! וזוג בני חמישים לוקחים אותנו לפינה הרומנטית שלהם בחוף מכמורת, בלילה של כוכבים נופלים. עם כל טרמפ אנחנו מתקרבים ליעד הסופי להיום, אחת עשרה בלילה ואנחנו צועדים ליד פאגודה בת שלוש קומות שבנו על אוטובוס, מעבר לגבעה מרעים הבס, וחבורה של אנשים מתנודדים מצד אל צד בקצב של אוף ביטים, סנטריהם מהנהנים בהסכמה איטית.ya man רוקד בתוך המים ומביט אל הרקיע, כוכבים נופלים צובעים פסים אדומים בשמיים והאהבה בשחקים. i'm gonna send him outa space, to find another place. לזה אני קורא מסע טרמפים.

  






סחלב בהררית, בטעם של "אני רוצה עוד"




    

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה