למה דווקא בשני?

בימים אלו, בהעדר חורף אמיתי, עיריית ירושלים מצאה דרך להנעים עלינו את זמננו ב"שאון חורף", פסטיבל שנודד ברחובות מרכז העיר כל יום שני בחודש פברואר. למה דווקא ימי שני? שאלה אותנו בהשתוממות נהגת אפורת שיער שהסיעה אותנו לעיר בדרך לחזרה של המקהלה. כשה"למה דווקא" מהדהד כשאלה עוברים שני דורבנים את הכביש ונוסעי הרכב משתאים. אתם יודעים שראיתי פעם משפחת דורבנים דווקא באיזור הזה.

        האווירה בעיר תלויה באנשים. הסטודנטים מתקהלים בבית ספר הניסויי שם יש שיחות על קהילות עירוניות וקאופרטיבים. אך כשנכנסים למקום רואים מכירה של תוצרת של קואפרטיבים ומסדרון עמוס אנשים עם קערות מרק בטטה שמחלקים בחינם. אנחנו מעדיפים לפתוח בשיחה באנגלית עם איתי ויסמין מעין כרם ולבקש טעימה מארוחת הערב שלהם: ממרח כתום עם אמארט [סוג של קינואה לטבעונים] ולקבל מהם כפית.

        ברחוב פזורים מוזיקאים ורקדניות, החלוקה די ברורה. המוזיקאים כולם גברים לבושים בבגדים חורפיים מנגנים בהרכבים מינימליים של בס תופים וחצוצרה/סקסופון שמנגנים ג'אז. בריקודים יש רק נשים בביגוד קצר ואף חושפני. רובן מתקהלות בחלונות ראווה של בגדים ונעליים ונעות במין תרגיל תנועה חסר עמוד שדרה מרכזי. אך במקומות בהן הרוקדות מתחברות למוזיקה, יש קליק והקהל עומד מהופנט. כמו ליד חלון זכוכית ברחוב הלל. אשה בחולצת סטרץ' נעה בהתמסרות גמישה לקול צלילי בס של מוזיקת R&B  שגורמים לחזה ולעור התוף של הצופים לרשרש בציפייה.

    במופע המרכזי, מסיבת רגאיי בתוך מבנה זכוכית/במה שהוצב באמצע רחוב בו נושבת רוח חורפית. עומדים על קצה הדלת ומסתכלים. אך נכנסים עוד אנשים ואנחנו נדחפים פנימה וכבדרך אגב, מתחילים לרקוד. תוך שיר אחד, המקום מתמלא עד אפס מקום. במרכז ומול הלהקה עומדים חבורה של בנים צעירים, שביניהם יש שניים ממושקפים נמוכים עם כיפות סרוגות. לאחד יש חולצה של אחריי, לאחר של מסע מבראשית, ולנוסף חולצה צבאית אוגוסט 05'. מגובשים וקולניים כמו חבורה שבאה לעשות בלאגן, עכשיו זה ברור. הם כולם דתיים.

         איש גבוה, עם רעמת שיער של lion, זקן ושיניים סוסיות מוכיח לנו שהוא יותר מרק דחליל מזמר. הוא מתחיל לנגן באך על הגיטרה, ומנגן יצירה שלמה, עד שהוא קופץ בטבעיות לשיר של בוב מרלי שיש בו שני אקורדים זהים.  הלהקה לא סגורה על סגנון סופי. נעה הלוך ושוב בין רגאיי, לסולואים של רוק וג'אז. שאלה ותשובה בין גיטרה לטרומבון אורח מזכירים את הרוק הפרוגרסיבי. סולו תופיסט עם ראסטות עד התחת, ובסיסט עם מראה אנמי שמראה שליטה בmood  המוזיקלי הנבחר. מדלגים על התחלה של שיר ישר לפזמון, כדי להקפיץ את הקהל יותר. כל עוד הקהל נהנה, כל הצעדים כשרים. מפעילים את הקהל בשיר אורח של מאנו צ'או king of the bongos ואנחנו צועקים, חרשים מהשאון באוזניים של צעקות דומות. ואשה עם שיער צבוע שחור, שורשים לבנים ושני פסים בצבע ורוד זוהר מדליקה פייפ עם חשיש נקי לידינו. ריח של ירוק וצעקות של freedom. התחת שלי נטרק מפה לשם מתחתים מנענעים מזכיר לי מסיבות קומבייה מארגנטינה עם מתח מיני נמוך יותר, כי אנחנו עדיין בירושלים. הופעה שנגמרת כשאיש ההפקה סוגר את הברז.waka chaka בהרכב חלקי.  

         ערבים כאלה, של אמצע השבוע, של מחר אני הולך לעבודה, דורשים שנישן כמה שפחות ונהנה עד הטיפה האחרונה. יוצאים מהופעה עם צמא מיוחד לבירה ונכנסים לפאב הdublin. בכניסה עומד איש רחב עם חולצה שחורה קצרה, תעודה מזהה. אנחנו מגחכים. לפנינו נער בן שש עשרה מנסה את מזלו. עיצוב אירי, חרא מוזיקה והפצצה במחירים. חיוך שמתרחב על בירה כהה עם שפם לבן. הצימאון רווה. עכשיו עולה הרעב למתוק. וופל בלגי ב"בבית", מקום קטן עם נשמה, שתמיד אפשר לסמוך עליו שיהיה פתוח כשיש תאווה למתוק. ריבת חלב עם קוקוס, קרם ערמונים עם שוקולד לבן וקצפת. תופסים תנומה ברכבת האחרונה, חמש דקות התכרבלות עד התחנה הסופית. ביער ירושלים, מהלכים על הקו הדק בין עירות לחלום, בטיול לאור כוכבים וירח בין פרחי שקדייה דוממים.

 

 

waka chaka