ילד בלונדיני בן שלוש נותן לי יד ואומר לי בקול עמוק וחזק: בוא לנגן
בלהקה שלי. ואתה מוצא את עצמך נמשך אחריו בכוח בלתי נראה. אתה מתיישב על החול והוא
על מדף של ארון המשחקים. זו הבמה, לאף אחד אחר לא מותר לשבת שם. הוא אפילו דחף ילד
אחר, שניסה והתקרב. אתה בודק אם זה רגע שאתה צריך לשים גבול. אבל לא. עכשיו הוא
יושב שם לבד עם הגיטרה, מחבת קטנה והפוכה. יש לה צוואר ומקום לפרוט. על התפריט:
שירי ט"ו בשבט.
אני יושב עם תבנית הפוכה בין ברכי, ומתופף עם אצבעותי במהירות
וקלילות. הם משתאים. אני שר: פיל פיל, א-י-לה, פיל איילה, פיל
פיל פיל, א-י-לה, פיל איילה!
ילדים מתחילים להתקבץ מסביבנו. הבלונדי-עיניים כחולות מודיע בקולו
העמוק ש: אנחנו להקת החיות, ואני נמר. איזו חיה אתה תהיה? שואלים אותי מקהלה של
ילדים בקולות גבוהים. אני פיל, נותן מכה במרכז התוף, וא-י-לה. נותן שלוש מכות
גבוהות בצידי התבנית. עכשיו אני לוקח את חלוקת התפקידים במשחק על עצמי ושואל את
הילד הקטן, גם כן בלונדיני, אך עם חיוך תמים ומתוק שפותח את פיו בהעוויה של: מה?
סגנון אדוארד מונק חמוד. ושואל בעיניו: מה אתה רוצה ממני? איזו חיה אתה תהיה, אני
חוזר ושואל בקול רך יותר. אך הוא מרחיב את חיוכו מאוזן לאוזן ומתפתל מצחוק פנימי.
הוא לא יודע. אני אצטרך למלא את החלל. ג'ירף. אתה ג'ירף. הוא מחייך, אני ג'ירף.
אני מסדר לו סיר הפוך.
הילדה עם הקרה, רזה מאוד וחיוורת, סומק עולה בגומות שבלחייה, היא
מחייכת, איזו חיה את תהיי? אני שואל והיא עונה: אריה. טוב, אז יש לנו: נמר, ג'ירף,
אריה, פיל ואיילה. הזמר מתחיל עם הגיטרה: השקדייה פורחת ושמש לה זורחת... כולנו
מצטרפים אליו בשירה ותיפוף.ואז אני מנסה לחזור על השיר בלופ אינסופי והזמר מיד
עוצר אותי. לא, הוא מחווה לעברי בידו, עשית כבר את השיר הזה. אז עכשיו מתפקידי
כגנן, וכמבוגר במשחק להכין רשימה של שירי טו בשבט.
אז אנחנו מתחילים עם: בחצר של סבא, צומח עץ ישן, אבא שלי... הילדים
מצטרפים בשורה: אבא שלי, ומחווים אל החזה שלהם. ואני מכניס רגש ודרמטיות לשיר.
תנועות הידיים של טלטול ברוח: הרוח טלטלה אותו... ואז אני מתחיל לחלק סולואים,
עכשיו סולו נמר: הגשם השקה אותו, מודיע הנמר בקולו מונוטוני וחזק. אני מודיע בקול
אל האריה. אך היא עוצרת אותו, אני לא אריה, אני לביאה. אה, אני עוצר רגע, חושב
לרגע, מה זה באמת אומר לי, אה כן, מה שהיא אומרת זה נכון. בעולם של ילדים, תמיד מה
שהם אומרים זה נכון. לפעמים הם זקוקים להכוונה, זה הכול. סולו לביאה! אני קורא, כל
הילדים בשקט, נותנים ללביאה את הבמה, והיא שרה בקול קטן כשל גוזל: השמש חיממה
אותו. אני מנסה להעצים את השירה שלה, אז אני שר איתה: ואמרה לו גדל! עם דגש על
ה"גדל", אך זה הקול שלה, קול קטן שלמד שכאני ילדה טובה עם קול שקט, אף
אחד לא שם לב אליי. תמיד הילדים הבעייתיים מקבלים יותר יחס, גם אם הוא שלילי, יותר
יחס. אז היא למדה את ההתעקשות, את העמידה על שלי, והרמת מחסומים. כשהמבוגר אומר
בואי, ואני לא באה, אז הוא שם לב אליי.
הגיעו אורחים. ילד קטן-גדול, עם קצת נזלת באף ודיבור איטי. איזו חיה
אתה רוצה להיות? אני שואל והוא אומר: נמר. אה, אבל כבר יש לנו נמר בחבורה, אולי תהיה
ברדלס? לא! הוא מודיע בנחרצות נעלבת. ויש לו את המבט הכי נעלב שאפשר, הילדים
המציאו את הסמיילים לפני שהיו בכלל סמיילים בעולם. ואז אני מושיב אותו בחבורה עם
תוף, ושואל את הנמר, איזו חיה הוא יהיה. והוא מפטיר כבמובן מאליו: קרנף. שזו החיה הכי
מתאימה לו! כי יש לו מבנה גוף גדול, נוקשה-מסורבל עם עצמו, איטי אבל עם כוח. אז
אני מסתכל עליו וחיוך ושואל אותו: אז יש לך קרן גדולה? והוא מחייך אליי באהבה. Sold to the woman in green! הוא אהב את התפקיד.
שני אורחים
נוספים הגיעו. אחד עם שיער בלונדיני ארוך, אסוף בצמה. פרצוף חמוד, ואישיות של
שדון, או של מקס מ"ארץ יצורי הפרא", רק שזה ילד שאוהב שמקריאים לו את
הספר הזה כל לילה לפני השינה, זה ופיטר פן. והוא בשלב של שובבות, קול גבוה כמו של
יצור חמוד ומצוייר בטלויזיה. אני צ'יטה, הוא מודיע. ואז אני מושיט לא תוף. אך הוא
לא צריך את התוף, רק הוא מודיע לנו בפסקנות, אני צ'יטה. וגם אותו בא לי לטרוף בנשיקות,
כי הוא חמוד מדי. לידו עומד ילד עם שיער חום עיניים כחולות ופני מלאך וחיוך בוחן
בזהירות, אח שלישי. איזו חיה אתה תהיה? והוא מנפנף את שאלתי מעליו בעפעפיים יפים.
אני נותן לו להתחמק מתפקידו כחיה. אך בשיר ששרנו אנו נותן לו שורה לשיר, סולו אהרון!
הוא שר בקול קטן אך ברור ששמח כל כך להזדמנות לשיר ומחייך, חיוך טהור, של פרח
שקיבל אפשרות לפרוח, בשמש: השמש חיממה אותו ואמרה לו גדל!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה