לתת מכל הלב

פגשנו לא מזמן בתופעה מעניינת, שכרוכה בלב חזק והרבה אמונה ב-יהיה בסדר. אם נזרום עם היקום, החתיכות יכנסו למקומן. והפאזל... שלעולם אינו שלם, ימשיך להיבנות. איך נמצא בייביסיטר למנצ'יטס? זה יעלה לנו 80-100 ליום במקום מסודר... כפול 10. ואז לשלם על קורס ויפסנה, כפול שתיים. הוצאות הוצאות הוצאות. מה? נשב פה בחיבוק ידיים ולא נעשה כלום? זו דרך אחת לראות את הדברים.
       כשאנו מפרסמים בפייסבוק: מי רוצה ארנב לבן? תוך חמש דקות מתקשרים אליי לפלאפון. אך כשאנו מפרסמים בפייסבוק: מי רוצה לעשות בייביסיטר לכלבה זקנה, שלא שולטת בצרכים שלה. שקרוב לוודאי שתסריח לכם חבילת סמרטוטים ביומיים. ותהיה בדיכאון, כי אתם לא תהיו הפרצוף שהיא תרצה לראות בבוקר. הטלפון נם. מהיכן תבוא העזרה? ממקור לא צפוי, זה בטוח. תשאירו אותה פה. ו...כן, יהיה בסדר. וואוו. כמה זמן אנחנו מכירים? שבועיים. כבר בישלנו יחד עשר ארוחות ערב, לעסנו, עישנו, ביקענו עצים. וכבר יש נתינה מכל הלב. 

        לתת זה גם לקבל. כשאנו קונים משהו, אנחנו נותנים בכדי לקבל. אבל כשאנו נותנים מהלב, זה לא כולל את הכסף. זה לא כולל מס ערך מוסף. את מגיעה לאחותך והיא מדברת מהר וצריך להגיב למציאות עכשיו. ואת... בקצב אחר. מיד חיתוך של מצב רוח. רגע, את מסטולה? ואת מחייכת. מה? בשתיים עשרה בצהריים. יום שני? איך? אה, עצר לי בחור עם ראסטות מטופלות בג'יפ אדום. ישבנו ברכב. הוא מגלגל לעצמו סיגריה ושואל. רוצה גם? ואני אומרת: לא תודה. אני מעשנת רק ירוק. יש לו נייר גלגול פרוס עם טבק בפנים, עוד תנועה אחת עם הלשון והוא סוגר אותה. אבל יש את הרגע הזה של המחשבה. ואז... הוא מכניס יד לכיס שולף נייר גדול. תריחי את זה. מוציא פיקאצ'ו. גורס. מפזר. מלקק. סוגר את הפס ואומר: טרמפ כזה אף פעם לא היה לכם.

      רכב עוצר ליד שולי כביש בשעת ערב מוקדמת בואו, אני משתדל שהרכב ישרת אותי ולא אני אשרת את הרכב. יש משפט שאומר שאבא אחד יכול לגדל 10 בנים, אבל 10 בנים לא יכולים לגדל אבא אחד. גבאי של בית כנסת ירושלמי מספר לנו איך ערך ערב ט"ו בשבט לכבוד כל הגברים שנפטרו נשותיהם והנשים המבוגרות שבעליהן נפטרו. כי הוא מרגיש את הרצון לתת להורים הללו, לאו דווקא ההורים שלו. שיהיה להם שמח, בלילות חג כשאין להם עם מי לשבת. האירוע נערך עם כספי הקהילה, שכל אדם נתן ככל שנדב ליבו. וקראנו טקסטים על כל פרי ופרי. שרנו שירים ועשינו להם שמח.

       

 מסתובב בנחלת בנימין באמצע השבוע, עם תיק כל כך גדול, שהוא מבריש את ענפי העצים. רק תזהר שלא תשבור שום דבר. בדוכנים המרשימים. כיף לך. מסקרן. אבל אתה גם ממש צריך להשתין. ואין איפה. יש מקום לשחרר לחץ מהארנק, אבל אין מקום לשחרר את הגוף. ואתה גם מכווץ כולך, כי סגרת את האבזם שעל המותניים והידקת חזק. אבל זה לוחץ ויש לך. אבל למסעדה לא תיכנס עם התיק הזה, אתה לא עובר בדלת. והם גם לא ירצו שתכנס. רק ללקוחות. לא להומלסים, או נראים כמו הומלסים. אז אתה מתאפק. מחפש סימטה מסריחה ואין. טוב, סובל בשקט. ואז נמצאת הישועה ויש את הAAAAA לפני ששרים the simpsons... שירותי פלסטיק בין גדר, בטון לא מטוייח ועמודי ברזל בולטים. אפשר להשתמש בשירותים שלכם? תפאדל! [מחוייך]