לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה בשלום ושב בצל

האם יש סינכרוניות ביקום? שאלה טובה, אני לא בטוח שאני יכול לענות עליה באופן מדעי. אבל יש פעמים שהדברים מתחברים להם. קורה משהו, ובדיוק חשבת עליו לפני יום, נזכרת בו, מתחבר לך. זה הקצה הטוב שהדברים יכולים להתנהל בו, כשיש חיבורים בתוך הנפש. אבל יש פעמים אחרות שכן... משהו מתחבר לך, רצית משהו אחד וקיבלת משהו אחר.Be careful what you wish for.
     נגיד את נוסעת לפגוש את המשפחה, אחרי שהתגעגעת, באמת התגעגעת. את ממש רוצה להגיע סופסוף. אבל את נוסעת בטרמפים, אז זה לוקח אולי שעה-שעתיים יותר ממה שהיה לוקח לך בתחבורה ציבורית. אבל הטרמפ האחרון מציע להסיע אותך עד המשפחה. וואלה, בא טוב. ואז פתאום הdude הזה יקח אותך לסיבוב על הים, ילך לאיבוד איתך בחולות של דור-הבונים. ואז ליד פרפר טריטוריאלי ומדהים, הוא ישב על החול יפתח כססה ויספר לך סיפור-ג'ויינט סיפור-ג'ויינט ומה את ככה? יושבת לך מסכנה בחול מבולבלת. הרי בכל יום אחר היית שמחה שדבר כזה יקרה. בכל הזדמנות אחרת היית שמחה לזה, אבל מי היה מאמין שדווקא עכשיו יהיה ניגוד אינטרסים? עם רצונות מנוגדים בנפשך קורה שהם מעמיסים טורים גבוהים בניוטרל. אבל בסוף את מגיעה לביקור ועוד עם חיוך ממש רחב.

     חוזרים לריינבו חורף, אחרי שבפעם האחרונה אמרנו שזהו, אין מצב, לא חוזרים לשם יותר. זה לא שהיה כל כך נורא שם, עשינו הרבה דברים שאנחנו אוהבים, פשוט יש מספיק משוגעים בחוץ. אז למה צריך להעמיס עוד משוגעים על העגלה? אבל האמת היא, שאנחנו מתים על משוגעים ומשוגעים לדבר. נוסעים לרמת הגולן עם עולה חדש מארצות הברית עם מנטליות של It's my way or the highway.  איש מבוגר עם זקן בסגנון ג'יימס האטפילד מאפיר, כיפה ומשקפיים מרובעות ועבות. הוא מדבר בתקיפות על כמעט כל נושא. הסיפור שלו והאמת שלו חד הם. זה לא מסוג האנשים שעימם אפשר לנהל שיחה בריאה, אבל אם אתם אוהבים להקשיב למבטא ניו יורקי עם נסיון חיים עסיסי הגעתם למקום הנכון. הבן אדם הזה עשה עלייה והוא מחפש מקום לשים בו את הראש.

 You want to know why I don't live in one of the religious mos̅havim? I tried it. The religious won't have me cause I'm divorced. The Heeloni won't have me cause I'm religious. And I don't care where I'm at. If its not hot! I'm going there. 

     I have a friend in Jerusalem, his name's Gil Guru. He used to be a guru, one of Sai Baba's followers. He lived on a park bench outside Central Park. The one day he picks up the New Testament, goes christian and moves to Hawaii. One day he throws it away. Decides to move to the Old Testament. He reads about Tzizis, but he's never seen them. so he makes fringes in his collar. He goes to Jerusalem and asks people: Are you a Cohen? yes. So he hands the guy twenty bucks. Are you a Leivi? He hands the guy five bucks. Suddenly everyone's Cohanim. This Rabbi walks up to him and says: you look like you want to get closer to Judaism. First we have to cut your hair... they sat him in a yesheeva and started explaining to him about who god is and what he wants from you. But that's where they missed out. You want to explain to an ex-guru about god? They kicked him out after three days. He wrote a book about his spiritual search: 

coming back to earth/ Gil Locks

     You know you look just like I did in the 60's and 70's. Back then, I'd get up, roll a joint and pour myself a scotch on the rocks and drive to work... I want to bring my Porsche four by four diesel to israel, but they want me to pay tax that's worth half the car!

   בירידה אל תוך הנחל אנחנו רואים מחזה מדהים שתי כיפות גאודיות ענקיות. חווה חדשה על האופק, חוות נטור. הבעלים אומר לנו שלפני יומיים היו לו שלוש כיפות גיאודזיות ענקיות. רק שאז סופה מימי התנ"ך, עם רוחות בנות 100 קמ"ש, העיפה אחת מהן למרחק קילומטר, ובדרך היא התעקמה כמו אלף גפיים תחת מתקפת יריקות של לאמות. לשתיים האחרות הוא הניח יסודות עם מהנדס ואת האחרונה הניח בעצמו.ובכן... זה היה שיעור חשוב עבורי. ובאותו יום אנחנו עוד היינו בים וזאת עוד הוכחה שאם נוסעים מגיעים למקומות מופלאים [ד"ר סוס].

       שדות מוקשים בזלת וקקי של פרות, שמש קופחת, רוחות מקפיאות. לא בשביל זה הגענו לפה. נהר זורם, מדורות ושירי מעגלים, שיחות מיודדות, מקום מפלט מהשידורים. וסיפורים, אני מת על הסיפורים.... בגיל 14 יצאתי מהבית והסתובבתי בארץ שנה. הייתי אוהב להיות בטבע. למה שלא תלך לריינבו, אמר לי מישהו שהסיע אותי בטרמפ. מה זה ריינבו? שאלתי. זה כפר בטבע. ואז הוריד אותי באמצע המדבר ואמר לי תלך שתי קילומטר לשם ותגיע. הלכתי באמצע המדבר, בלי שום נקודת ציון, בלי לדעת איפה אני ולאן. והגעתי בדיוק ברגע של ה"אום", ראיתי שני מעגלים אנושיים סביב זוהר של מדורה. הרגשתי שמצאתי את הבית. הוא מצקצק בלשונו.

      בגיל תשע הוא התחיל לעשן גראס. הוא לא ידע שזה מה שהוא עושה. הוא רק ידע שזו התרופה של דודה, פייפ ושקית. אמרו לו: לא! אסור לגעת! והוא עשה בדיוק להיפך. וראו מה קרה. המורים החלו לשבח את השתפרות ההתנהגות שלו, והציונים שלו השתפרו. וההורים שלו ממש הופתעו לטובה. מעניין מה קרה לילד הזה. עד שהוא בא לאמא שלו ואמר לה: אמא אני רוצה עוד מהתרופה של דודה, הוא מחזיק מולה את השקית הריקה, נגמר לי. ואז אמא שלו אמרה לו: לך לסלון ותקרא לאבא... ההורים שלי לא ידעו מה לעשות. אני יושב בסלון מחכה, מה עשיתי? והם מתפקעים מצחוק במטבח. הם הסבירו לי שהתרופה היא מריחואנה והיא לגיל יותר מאוחר. מינימום 14. ויש גם "תרופות" לגיליאים יותר מבוגרים כמו 18-20 כמו אסיד ופטריות. והכי גרוע זה קראק והרואין ומהם צריך להזהר ואף פעם לא לנסות. ולמה יסבירו הכול לילד סקרן ושובב? משום שברחוב שבו הוא היה גר במרכז אמריקה היו הרבה הרואין ברחוב. ולכל דבר יש גבול.
     אב שבא לריינבו לכמה ימים דווקא כשזה משפחתי וקטן. עוד שבוע הוא טס לאמסטרדם לפגוש את בנו שחוזר מהודו. אפשר לחזור ישר לישראל, אבל זו נחיתה קשה מדי. אז אמסטרדם כל המשפחה, שבוע. אני מעולם לא הסתרתי את זה שאני מעשן. עישנתי. ליד הילדים. כשהבת שלי היתה בגיל ההתבגרות שמתי לב שהכמות שהיתה לי היתה יורדת יותר מהר. אז שאלתי אותה אם היא רוצה שנקנה ביחד. יש דבר כזה אב ובן שמעשנים ביחד. אבל יש שם משהו, משהו שהתרבות הכניסה בנו. משקעים לא מודעים שלאט לאט נמסים ככל שיושבים יותר ביחד ומעשנים.
     כשהייתי בן שש הייתה לי עז ויום אחד סבתא שלי באה לשחוט אותו עם גרזן וזה הגניב אותי. ויש לי תמונה כזאת שהיא צורחת עליי לזוז, ואני מתלהב כל כך שאני גוחן ומתקרב והיא עם הגרזן מונף והעז צורחת וזה מסקרן ממש. אפילו עכשיו כשהוא מספר את זה, יש בעיניו מבט שדוני, ושיניו נוגסות בשפתו התחתונה ומכווצים מההתרגשות. בסוף היא כרתה לעז את הראש וכל הדם ניתז עליי ואז אני רץ לאמא לספר לה, כולי נוטף דם וסבתא באה מאחוריי עם הגרזן... הסיפור מסופר מזווית ראייתו של הילד הסקרן וזה מצחיק מאוד. היום הוא צמחוני.
           גם בריינבו אנשים קוראים ספרים. be here now/ Ramdas מסופר על בחור אמריקאי ד"ר כזה שניסה להשאר בהיי של אסיד ללא הפסקה. אז במשך שלושה שבועות הוא הסתגר בדירה וכל ארבע שעות לקח טיפה ושומר על היי מתמשך. אבל אז הוא גילה שאין מה לעשות, הוא לא יכול להשאר בהיי הזה בלי האסיד. ואז הוא נסע להודו, משך כל הטיול הוא לא נוגע באסיד שתלוי בבקבוקון על החזה. ואז ביום האחרון שלו למסע, שעות ספורות לפני שהוא עולה לטיסה, בא אליו איזה הודי ואומר לו שהוא מתבקש לבוא אל למהראג'ה שלו, אבל הוא יכול לבוא בתנאי שהוא בא יחף. ורמדס התרעם, מה? אני בן אדם מכובד! אבל מה היה לו להפסיד? אז המהרג'ה שם יושב מולו ואומר לו: give me your medicine הוא היסס רגע, אבל אז המהארג'ה לוקח את הבקבוקון ומוריד אותו בשלוק אחד. והוא התפלץ מהמחווה, אפשר ממש להשתגע מכמות כזאת אבל שום דבר לא קרה למהראג'ה. ורמדס אומר שאז הוא הבין  Because when you're in Detroit you don't need to take a bus to Detroit
     אפילו במפגש אנרכיסטי כמו ריינבו יש "חוקים". אין הרבה, אבל אם אינכם אוהבים את המילה חוקים אז תאמרו "הנחות יסוד". אין כסף בריינבו. למעט הכסף שניתן לכובע הקסמים עבור קניות משותפות. אין כלבים, תשאירו אותם בבית. אין סמים, הכוונה לסמים כבדים. גראס מותר וסיגריות מותר, אבל אלכוהול אסור. אין בשר, הריינבו טבעוני. רק מוזיקה חיה, אז אין מיקסים וקרחנות. ואם אתם רואים עבודה היא שלכם. אלו החוקים, אבל מהם חוקים בחברה? האם הם לא יותר מאוסף הנחות יסוד. וללא רשות אכיפה הם נותרים בגדר המלצה כפי שאומר הפיראט ברברוסה לבחורה שהגיע לספינה שלו: The code is more what you'd call "guidelines" than actual rules