Back stage tickets

מעבר להרים, תאטרון אלעד

פסטיבל תיאטרון זו הזדמנות מעולה להחשף לנפתולי הנפש האנושית. בין אם זה דרמה ובין אם זה קומדיה, אתה יודע שאתה תחווה כל מיני רגשות על הסקאלה של הנעים לי-לא נעים לי, זה קרה לי ככה בדיוק אבל קצת אחרת. פסטיבל תיאטרון ילדים זה כבר משהו אחר. הקטגוריות של המופעים הם הרבה יותר רופפים. את הדרמה אתם יכולים לזרוק מהחלון, זה לא מתאים פה. אבל קומדיה זו לא בדיוק המילה הנכונה לתיאור. באתם לראות ליצנים לא שגרתיים בחליפות אבירים נלחמים על הבמה. אם אתם מחינוך אנתרופוסופי זה יהיה לכם יותר מידי אלים, אבל אם אתם רגילים לסרטוני פרסומת ביוטיוב שמדבר לילדים כמו יצורים חמודים ואינפנטיליים זה ישאיר יותר מידי פרטים לדמיון.
    מי שבא לו ללכת על הופעות בחינם ימצא עצמו צועד בתוך המון בינלאומי מוכה קסם. הנה שיירה של חיילי
בדיל הולכים בצורה שלומיאלית בין האנשים. ושם מריונטות חמודות על אופניים עם סיפור. פה הולכת שיירה של נשים זקנות ענקיות ושם מופעי אקרובטיקה ופיצוצים. אלה על קביים אחרים הולכים על חבל, פה שני נשים יוצרות תקשורת ביניהן עם הגב לקהל ושם יש שני ידיים עם סוגי עיניים שונות שיגרמו לכם להאיץ את הקצב ולצחוק. אין כאן אף שחקן עם ציורים שמגזימים את תווי פניו או עם תלבושות נוצצות תוצרת סין.

חיילי הבדיל

  אבל אם אתם במקרה דוברים עברית ומצאתם לכם איזו הנחה לכבוד חג הפסח תוכלו להכנס למגוון מופיעים באולמות. שם נמצאות הצגות שלא מפחדות לגעת בנושאים אמיתיים, דרמות כמו בחיים האמיתיים, והרבה דמיון. ילדה בודדה מאמצת כלב יחד עם ילד מהשכונה, בעוד ההורים שלה נמנעים מלספר לה שהם מתגרשים. אבל כשהיא מגלה את האמת היא בורחת מהבית... הולכת ברחובות עם תיק בלילה, בעוד ההורים שלה מחפשים אחריה. הילדים בקהל זזים בחוסר שקט, צועקים להוריה: הנה היא! הנה! ואז אתה יודע שהסיפור מחלחל, נוגע בהם. סימני דרך.

OKIDOK האבירים

להקת שחקנים נודדים מאיטליה בסיבוב במזרח התיכון מבקשת שיתרגמו לה מה כתבו עליה בעלון בעברית... הם מקשיבים בשקט ואז שואל הבחור עם פאות הלחיים העבות והשיער הארוך שנראה כמו לואיג'י בדאגה: לא כתוב שום דבר על זה שיהיו פיצוצים ועשן במופע שלנו?
    שני שחקני כדורגל ענקיים, על קביים של מטר וחצי שכל אחד מהם מסמן רגל עושים רוח על הרחבה. הילדים שולחים בהם מבטי הערצה. אחד כחול שני אדום. אחד כהה שני בהיר, תלתלים שחורים קפוצים מביטים בבוז בשיער בלונדיני גולש שזז מצד לצד, הביטו בי, ראו אותי. הילדים מנופפים בידיהם, נותנים כיפים, נוגחים בכדור עם הראש ומטפסים על סולם כדי לבקש חתימות מהשחקנים הגדולים בעולם.
   ילדה בת תשע מאוהבת. היא תתאהב בכל דבר שיקנה את ליבה. אם זאת אסירה שנלחמת על החופש שלה ומראה לתופסיה מאיפה משתין הדג. הסיפור על הבמה הופך להיות הסיפור שלה. אולי זה רק לימים ספורים, אבל העוצמה שבהתאהבות של ילדים מעוררת את הקסם גם בעולם של המבוגרים.
  

טרמפ לחופש

מתיאו, למד אקרובטיקה באיטליה, עבורו האקרו יוגה היא חימום נחמד, אבל הוא עושה דברים הרבה יותר מרשימים. כמו למשל לעמוד על הראש בלי ידיים או אפילו הוא יכול לעמוד על הראש- על ראש של מישהו אחר. איש צנום מגולח למשעי עם מבט תמים, דבר שמועיל לו מאוד על הבמה. הוא גר בעיירה קטנה ליד פיזה, כפר בו אתה יכול עדיין לתת מכתב לדוור והוא יעביר אותו הלאה למי שצריך.
   אבל מתיאו של הלילה הוא רק צל של האיש שעלי לפגוש. ביום הוא שוטר איטלקי שיחד עם שותפו נאבק באסירה באובראול כתום עם מספר על הגב, והיא עושה לשניהם בית ספר. מופע ללא מילים, אבל לא צריך, הם שולחים את האנרגיה שלהם לקהל המתעורר. אוזקים אותה, היא משתחררת, נועלים אותה ברכב, היא מתרוצצת והקהל מריע. בעברית.
   ערב על גג של מלון עם גלריה, קבוצה בינלאומית של שחקנים יושבת יחד. עייפים אך מרוצים אחרי שירדו מהקביים, מהפאות והתחפושות שלהם. אבל כאשר הם מתקשרים האנגלית האירופאית החלודה שלהם היא לא השפה היחידה דרכה הם מתקשרים, בל נשכח שאחד הוא אקרובט-ליצן, אחר הוא הולך על קביים-ליצן, שלישי הוא פנטומימאי ליצן ורביעי הוא במאי הצגות. כאשר הם מדברים יהיה להם הרבה מה לומר על העבודה שלהם.
     אני זורק כדור דמיוני לפנטומימאי הצרפתי והוא תופס ונוגס בו בתיאבון וצלילי פיצוח. הדמיון חי בו ובועט. הוא ליצן פנטומימאי עם סיפור לספר. ליצן זה לא אף אדום, זו תפיסת עולם. ליצנות זה תקשורת עם הקהל. אתה בוחר אנשים מהקהל, לפני תחילת המופע, אבל אתה לא יודע מה הסיפור שלהם. לפעמים הם שיכורים ואז כשאתה אוחז בידם ומעלה אותם על הבמה אתה יודע, שהנה יתפקשש לך מופע מול אלף איש. כחלק מהמופע פה הוא מעלה גבר והופך אותו לאריה בו הוא ילחם כאביר ויציל את הנסיכה. אין אביזרים, אבל יש תוספות סאונד, חלקם בשליטתו, חלקם בשליטת איש סאונד בלתי נראה.
   והוא מספר: טוב, בחרתי אשה, כי גם אם כל הקהל הוא ילדות שרוצות שאבחר בהן, אני צריך להתאהב באשה כדי שזה יעבוד. [הוא מזכיר לי את האופי של לומייר, הצרפתי בדמות פמוט ביפה והחיה של דיסני, כל כך בטוח בעצמו, זקוק ליופי כדי לפרוח] אני צריך אשה כנסיכה בסיפור שאני בונה, אותה אני אציל! הילדות הישראליות מדברות איתי בעברית ואני מהנהן אליהן בחיוך, אז הן קמות ואוחזות לי ביד, אבל אני מושיב אותן. You don't know the show, but I do הוא מחייך.
  שני הפרטים הכי חשובים בלבוש של הליצן הם הנעליים והכובע. למה? לא ממש הבנתי. מסבירים לי שני צרפתיים עם אנגלית דלה מידי, אבל עם התלהבות על עשייה. כדי לשרוד בעולם הזה, צריך לעשות הרבה דברים. אומר לי הסאונדמן הבלתי נראה של המופע. בכלל הגעתי לסאונד של תיאטרון מעולם המוזיקה. אני מתופף, אבל זה גם הכוח שלי, שיש לי עוד יכולות.
   מסי, השחקן הבלונדיני, שמפגין על המגרש את יכולות העל שלו הוא בכלל אדם די צנוע בחברה. קוראים לו ארתור, והוא מעיירה בקצה של מינכן, ליד היער השחור. מקום בו בלילה בא אדון שועל וגונב תרנגולות מהלולים. במה אני עוסק? אני מעצב גרפי, העבודה הצדדית שלי היא תאטרון. איש בעל שבע חזויות. ביניהן היכולת לשים ב"משרה חלקית" את העובדה שפעם בשבוע הוא הולך על קביים ולפעמים נוסע בכל אירופה ומופיע. מעורר השראה, איש צנוע שמשחק על הבמה את אדיפוס באגו טריפ.
   אה, ח'ברה. נקלעתי לרגע קצת מוזר. נראה שהשחקנים חושבים שאני יכול לארגן ג'ויינט לאביר, שחקן כדורגל ושוטר. אבל אין לי כיסוי לצ'ק הזה, יש מצב שמישהו מציל אותי? מחייכים אלי ברוך. שב, גלגל. מה חשבת שיקרה כשבאת עם כובע גזר על הראש.Hello Carrothead, do you have a spliff? yes? eh? we'd be glad if. וזה עובד

חגיגה של כדורגל

where are you from?

France. You see France? No? Ok, do you see England? The Islands (I-lands) well there is a nose (he points at his own nose) between England and France. Yes? You see it. So my town is right here- (He points at his bit of mostache below the nose).

סיפטח לטיול גדול בארץ רחוקה. אתה כל הזמן יושב עם אנשים זרים בהוסטלים. מבשל, משוחח על, פוגש את. גבר צעיר עם עתיד מבטיח ועיניים נוצצות, עטוף בשל של אחותו הבכירה מנגן בגיטרה ושערו מתבדר בבריזה של מפרץ חיפה. איך מתאים לך התפקיד של המאהב הארגנטינאי... ברקע נראה בניין גבוה שנראה כמו כוורת שיישרו אותה בפס וירח מלא מאותת מימינה-
    אנחנו מחכים לקו לילה בין חנות נעליים לפרסומת ניאון של מטבח גרוזיני ליד שוק תלפיות. מנסים להתכונן לשבת ליד ילדי העיר המשועממים והשיכורים של ספסלים ציבוריים. אבל הנערים מפתיעים אותנו בחן שלהם. צעירים ויפים, שמחים לטרוף את החופש בין ידיהם הפרושות. ברבעיית הכסאות ממולנו יושבים שלושה: הבן  השקט עם ריבועים לבנים בשיניים, זה עם הראש חצי מוגלח ושיער ורוד אסוף בתספורת יפנית עכשווית והבחורה עם ז'קט שחור דמוי עור. ולידם שלושת המוסקטרים יושבים-חצי עומדים מחייכים חיוך של עוצמה ושיתוף. טין טין עם בלורית של קיבוצניק מדבר מתחת לחיוך: יש לך חבר? השעה 1:35 ואף אחד לא מביט בפלאפון. לא פלא?