שיעור שחייה

לפי התלמוד, לאב יש מספר חובות כלפי הבן שלו: למולו, לפדותו, ללמדו תורה, להשיאו לאשה, ללמדו אומנות, ללמדו לשחות [קידושין, כט עמ' א]. כיום כשהעולם כבר לא פשוט כשהיה, ותארים לא מובילים ישר לפרנסה בטוחה, הילדים מטילים ספק בהורים ובבחירותיהם. לא מעט אני שומע מחברי בעבודה כעס על שהוריהם לא לימדו אותם את שפתם. "את דיברת ספרדית כשהיית קטנה" אמרה אמא אחת לבתה, שלא מצליחה להבין למה לא לימדו אותה שפה נוספת. אחד קבע חוק בבית שיסדיר את הפער החסר, כעת בחודשים לפני הפסיכומטרי אמו תדבר איתו רק אנגלית, כדי לכפר על עשרים שנה שלא דיברה עימו אנגלית. 

את מנו התיכון שעמם, הוא נשר ובמקום זאת עבד כפקיד בסוכנות היהודים. על הצבא הוא לא היה חוזר. בדמו שילוב הונגר-רומני, פניו הלא סימטרים מעוטרות בחיוך כנה וציני כאחד. לקראת גיל שלושים הוא מחפש עדיין את הפרנסה שלו. את הבגרויות השלים בחודשיים, לבד. ניסה ללמוד שני תארים ראשונים, משפטים, ואחר כך מדעי המחשב תוך כדי שהוא מכלכל את עצמו במשרה וחצי וכשל. צריך כסף בכדי להצליח ללמוד תואר. מדור ההורים כבר התייאש מזמן. הם לימדו אותנו שבכדי להצליח בחיים צריך תואר אקדמי, אך העולם השתנה. אז היו להם ועדי עובדים חזקים, היום זה כל אדם לעצמו. 

כל אדם והסיפור שלו, סיפור אחר. אבד הכלח על עידן הקריירות. הם פחדו לחיות, היום אנחנו חיים כמו שאנחנו רוצים באמת. עמי, בשלהי שנות העשרים לחייו, בעל מבנה גוף מוצק, פרצוף אריה עם זיפים ג'ינג'ים לבנבנים, שיער מתולתל צפוף, נראה כמו גלגול של דוד המלך, איתן ברצונו לחופש. לומד להדריך טיפוס, אך עובד בחפירות ארכיאולוגיות ששוברות לו את הגב, משעממות לו את התחת. תוך כדי חפירה עם מקושון ומעדר הוא מתלונן. אני מעדיף להיות מוכר בקיוסק, קופאי בסופר זה יותר מעניין מזה. איומיו נופלים שדודים לרגליו. כי בבוקר הוא מגיע כנוע לעבודה. מחסיר יום. חוזר. אה, מה אפשר לעשות? צריך לאכול.

אמא של יודה רוצה שהוא ילך ללמוד, אך היא לא יודעת איזה מקצוע, איזה כיוון. הוא מרגיש צעיר בעולם, חסר נסיון, אחרי שתיים עשרה שנות לימוד ושירות צבאי בתור מפקד הוא לא מרגיש שהוא מכיר את עצמו, במה הוא טוב, במה הוא מועיל. חצייה של אירופה באופניים היא התשובה, מסע שיתחיל מחוץ לגבולות הארץ, בתחום הלא מוכר, תתחיל ההתלמדות. הוא לא יודע במה הוא טוב, אך הוא יודע-

מה עושה לו טוב.