השרייה וסחיטה

עליות וירידות חדות, קושי וקלות, זה כמו life on the edge

זה מרגיש כמו השריית סמרטוט במים, רואים איך הוא צף לו בין בועות סבון וקצף אמבט

ואז לסחוט ממנו את כל המים במכה חזרה אל תוך הדלי, כך שיש צליל של נזילה באסלה

השרייה וסחיטה, השרייה וסחיטה, לאורך זמן

עד שלא נשאר טעם ל

עוד

ללכת למקום שם מתחילים החיים ולנסות להביא לשינוי 

בחיים, אבל בחיים כמו שבחיים. shit happens

וכל מה שאפשר לומר ולנסות ולהשתדל זה try again
זה לא מכסה על הקושי שבלהיכשל. 

והעיקר שבטרמפ איחלו לנו

תעשו חיים

רגע קומי, אשה בחודש השישי להריונה שמחוייבת על פי הרבנות ללכת למקווה

כדי שתכנס תחת חופתה בטהרה. הבלנית שואלת: "מתי קיבלת את המחזור האחרון?"

רואים או לא רואים? 

בירידה לבריכה היא קולטת מקק צף על המים וצורחת: "ג'וק! איכס!"

הבלנית ממהרת להוסיף ולתקן את המעוות: "זה לא מטמא!"

תביאי לי בריכה אחרת

שתי חתונות במכה זה דומה לbartender, make it a double

להביט בשיכרות בכיתובית על הרד בול "לא לערבב עם אלכוהול"

ולשתות וודקה+רד בול, 

חמי לידי מסביר לי בטח שזה אסור, אחד מעלה והשני מוריד

זה יכול לפוצץ את הלב. 

לשבת בחתונה השנייה, חום היום עם שרידי האאנג אובר של וודקה

ולקבל ג'ויינט ליד, "לא יכולתי לעשן יותר, תמשיך..."

לרקוד למוזיקה ברזילאית ולנענע את התחת, בזמן שמשמאל לידי ממלאים אותי בשאלות

ולצוף בחלום, מנותק מהמחשבות, הכול צף, קליל, ומלא 

חיוכים מופרכים לאוויר

מוצא את עצמי עומד בחצות הלילה נשען על המעקה מחוץ למועדון בדרום תל אביב

המסיבה לא מעניינת אותי, שואף עשן לריאות ומחכה לסוף הקרב

מסתכל על אשה צועדת, הלוך ושוב ברצועת רחוב קטנה, כמו כלב שמירה

 חצאית מיני חושפת, רגליים ארוכות, נעלי עקב דוקרניות

איש מארתראיה ניגש אליה. כמה? 

חבורה של נערים מנסים את מזלם, לא. 

עולה על מכונית ובמקומה ניצבת מיני בשחור.

שואל את עצמי, איך הגעתי לכאן? מה אני עושה פה?

יושב בסלון ביתה של גיסתי, יומיים לאחר החתונה ומחכה 

מדברים על ה"מה עכשיו" וה"אחרי", אחרי החתונה

הפיצה ממאנת לבוא, וזה מוזר, כי הזמנו ממרחק הליכה וארבע קומות ללא מעלית

אחרי שעה מתקשרים לפיצה, מהרו. 

טעות בכתובת, תסכול על בטן ריקה.

צועקים לתוך האפרכסת עד שיוצא קצף לבן, 

shit happens, ועדיין אנחנו לועסים פיצה קרה

וטעם תפל בפינו