ים המוות מ(ת)אבד

בשעות הזריחה, שמי המדבר צבועים תכלת, הכוכבים כבר התכסו בשמיכה דקה שעוד רגע תתחזק ותתכהה. זה הזמן לצאת מהמיטה לצעוד אל עבר הואדי והכניסה לשמורת נחל דוד. החנות עוד ישנה וכך גם הקופה, והנחל ער, זורמים בו מים מקפיאים. וכך גם היצורים שלא ניתנה להם היכולת לדאוג על עתיד רחוק, הם פוקחים עיניים וחיש רצים ממחבואיהם אל הסעודה: עלים ירוקים.

    עליך לזכור: אתה אורח. אינך טרנוזאור רקס במשחק השח של אוכלי הבשר מול אוכלי הירק. אתה באת להתבונן ומה הדרך הטובה ביותר להתבונן בחי? בדממה, לא לזוז הרבה, לא למהר. תעצום עיניים ותחכה. הם מופיעים בהמוניהם, עדר של עיזי בר יבואו לנגוס את קצוות עלי השיזף לצד שפני סלע עם שיניים חדות ויעילות. הרעשים שאתה שומע הם של נגיסה ולעיסה, משיכה וקריעה של ענפים, רשרושים.

   זו ההזדמנות שלך להתבונן בעצביך. עצום עיניים וחכה, כמה קרוב הם יגיעו אליך? כמעט עד לנגיעה? לא. גם בעיניים עצומות, הם ישארו מחוץ לטווח ידך וגם תוסיף עוד יד ועד לאורך ידך. הם יודעים. ואם תגע בהם, בן רגע הם יברחו או יתקעו בך כזאת נגיחה שתחזור לאמא שלך בצרחות אי אי.

  כשהשמש כבר תשלוט ברקיע והתכלת ישתקף במי המלח והאשלגן והמגנזיום, אגם של מוות שנותן סופר פאוורס לכל מי שמתמזג עימו, נגלה לעין. תנסה לשקוע בו ותגלה שאינך יכול, תזיז רגליך ללא הועיל, אפשר רק לצוף על הבטן, לצוף על הגב ולעמוד ללא ניע ולחפש שוב את האיזון של הגוף. 

   עוד רגע באים האנשים לנחל. נפתחים דלתות, סובבו המנעולים כבר יש שורה של אוטובוסים בשמורה. אנשים שזו להם הפעם הראשונה שהם רואים יעל, ירוצו אליו עם מצלמה ופלאש מורם. אולי ינסו לגעת, מעגל הבטיחות של היעלים יגדל. תמיד נראה שהיעלים יזוזו. זה לא תמיד המקרה. הקפטן של העדר, דומה לכל השאר במידות הגוף רק שארית קרן גדולה במיוחד ומחוספסת בוקעת לו מהמצח ואותה הוא מחזיק ברוב הדר. תכנס כבר בשער, פה עבודתך הסתיימה.

יש לך עוד מסע לפניך. הנך צועד ממעלה הנחל מתחת עד ראשיתו, גבעות צרות הולכות וגדלות, הולכות ומעמיקות. מסביב מדריכים מדברים בשפת התנ"ך, ברית החדשה, נבואות שהתגשמו ומעללים של מלכים. מיד תראה במפל הראשון איך אתה חולץ נעליים וממהר לגעת במים, רק אז אתה תשים לב שהקבוצה לידך יושבת מול מדריך שמדבר כמו כומר, עם אינטונציות רגישות לגבוהים ונמוכים. התלמידים יושבים ומביטים לעברו, עושים עצמם מבינים בעוד מעליהם ניצבות שלושה מצלמות וידאו הממוקדות במדריך. קבוצה אחרת יושבת באמפי מתחת לעצים, בעוד המדריך מדבר הם מביטים בשפני סלע שאוכלים מן העץ ובציפורים המקפצות בין האנשים ומפטפטות.

   מפלים קטנים במדבר זוכים ליחס חם מיצורים מיוזעים ושמחים. היצורים הללו בטוחים שמים זה דבר נדיר במדבר, שמעיינות בוקעים מהאדמה רק במקומות מוצלים, שמים במדבר בוקעים רק בנווה מדבר עם בדואי אדיב שמוזג כוס קפה עם הל, ויש לבקש סוכר. הם ילכו למפל אחרי מפל אחרי מפל עד שהם יגלו שהמפל הכי גדול, הכי יפה, זו ממלכה של ירוקת, לחות ושפריריות אש מעופפות. זה כלל לא מזכיר מדבר.
    תעמוד כאן, תתבונן. בפינה השמאלית יש מפלונים קטנים שמזכירים פארק מים טרופי שהיית רוצה לגלוש בו על אבוב קטנטן. הקירות בצבע שמזכיר את הטורקיז של הקורוזיה וזה מדגדג לך בשפה העליונה. בין השפה לקו גדילת שערות השפם, שפריריות אדומות עפות הלוך ושוב בין שרכי השולמית שתלויים כמו במהופך מקירות המצוק. אתה תחוש פליאה ומין אושר ימלא אותך כמו ההלך שעומד על רצפה ישרה ומרים את מבטו למעלה, נותן למבט לטפס במהופך עד שהוא לוקח צעד אחורה ומחסיר פעימה, הו! הוא כמעט איבד שיווי משקל. 

    עכשיו תוכל לסוב על עקביך ולחזור בשביל הנוח חזרה את האוטובוס ושקית הממתקים. קלות, רוך, ומיזוג אוויר יגנו עליך מהחום שמייבש אותך כמו תנור עם מאוורר טורבו שנושף בפניך ומתריס כמו שטן שאומר: הרי בקשת רוח. הנה אני מגיש לך אותה. פווווו.

   האם אינך מרוצה? ואתה... כמובן שאינך מרוצה. למה שתרצה להמשיך ללכת במדבר עם מבט זולג ופרצוף שדומה לזה של אחד שזה עתה נפרד מהחברה שלו וצפויים לו ימים של שכרון, קהות חושים וזכרונות כאובים. עתה יש להתייחס אליך שוב כאל עולל קטנטן שזה עתה יצא אל המדבר. אי אפשר לצפות שכעת תטפס עד ראש המצוק. לבקש זאת, זו פשוט חוצפה! מי כאן הממונים?

   אבל זה בדיוק מה שאתה עושה. הרי אי אפשר לוותר על הקטע האחרון. פשוט נמשיך, נלך חמש דקות בעלייה מתונה על צידו של ואדי מתרחב, מימיננו גדרות וברזלים שמונעים את הדרדרות הסחף. תפנה בדיוק בנקודה תצפית שתתן לך תמונה לאחים ודודים עם פניך המחייכות וברקע ימה מגודרת הרים. כן בן, יום אחד כל זה יהיה שלך! ותתן חיוך מבריק כזה עם פוליש. ואל תספר להם, כמה הזעת ואיך קבוצה של שלושה צעירים חסונים עם חולצות כפתורים לבנות וכיפות שחורות חזרה בה מהחלטתה וירדה מההר בבושת פנים ואתה המשכת וצעדת עד המפל הנסתר שבראש המפל הטרופי הגדול. וירדת אל פינת החמד שנקראת "מערת דודים".

    אין ספק שאחרי שנוגעים במפל הגדול וחוזרים לאוטובוס אתם בטוחים שראיתם את הכול. אפשר לסמן וי ולנסוע למצודה של מתאבדים. הרי ברור שאין משהו נוסף שם למעלה, אבל טועים, טועים בגדול. במערת דודים אתם נמצאים בין עמקיו וחריציו של המפל הגדול. פה זוגות באים להצטלם בתוך הקצף הלבן שבוקע מחיבור בין מפל ירוקת חלקלק ומימי בריכה צלולים. מעין ג'קוזי טבעי. הם שוחים במים עד מצוק שהוא כמו מרפסת של כל השמורה, הים והעולם. בנפילה חופשית של 30 מטר נראים המבקרים של המפל הגדול כמו חיילי משחק עם תנוחות הירי: כריעה, שכיבה ועמידה. כל כך חסרי חשיבות. השמש נסתרת מעליך, אבל הכול אומר פתיחות וחשיבות. אם היית הרפתקן במאה ה19 היית תוקע פה דגל ונותן למקום שם, חי פה כמו מלך וחוזר אל היבשת לספר את סיפורך. כשכל ההקדמה והדרך צהובים עם ערימות של סכנות שנשקפו לחייך: מהנמרים והצבועים שנלחמת בהם ועד העקרבים והנחשים שחיכו עד שתשכב על משכבך כדי שיוכלו לעקוץ אותך ולא עצמת עין! הם לא הצליחו, ותודה לאל שאתה כאן.

    זוגות יהנו מאוד מפינות החמד של מערת דודים. וצעירים יהנו מהבריכות שבדרך לשם, מהתחושה של הלחות ושל הלמעלה. השקט והאנרגיה הסקלארית. תנסו להנות מהדרך כי בחזרה כבר אין גישה למים. אבל אתם מה אכפת לכם? אתם בקרתם בגן עדן. תצאו וסעו לשלום!

הערות נוספות [למביני עניין]:

ציוד נדרש לטיול שכזה הוא בין בקבוק לשני בקבוקים. זה נכון שהטיול עם מים ומוצל ברובו, אך אל תשכחו שבן יהונוס משוודיה אמר את זה רגע לפני שהוא התעלף בקצה העלייה. הוא, שהיה נחשב לטיילן מקצועי והיו בכיס שבדש חולצתו עט ודף מקופל לארבע עם פירוט פסגות ההרים אותם כבש בחייו. לגיבורים באמת, אלו שלוקחים כמה שפחות מים ושותים מהבריכות, אומר רק זאת: אל תתפלאו אחר כך שאתם מקיאים באחת בבוקר באסלה כי התייבשתם. הגוף לא יוצא פראייר. אף פעם. 

   טיפ קטנטן לנהנים מהחיים: כדאי לעשן או לשתות בירה קרה בכמה שיותר מהבריכות של הנחל. זה כמובן שאסור בתכלית האיסור להכנס בשמורה עם אוכל ומשקה ואיננו רוטשילדים שיכולים להרשות לעצמנו לשלם בעד פזיזות שכזאת. אבל ישראלים טובים היו יודעים איך לדאוג שלא ייתפסו. הרי גם אם הלכתם לכם ובמקרה גילתם שיש לכם חופן אגוזים בכיס. זה לא שתכננתם להביאם ולאכול בשמורה. גם אז יקח רק רגע עד שישבו לידכם שני ציפורים שחורות עם שולי כנף כתומות, אחת עם ראש מאפיר, ראשם יזוז בטיקים  של שעון לכל מיני כיוונים מצחיקים כמו תרנגולות ויחכו לפשוט מקור. הם לא עד כדי כך רעבים. זו נדיבות ליבם של מטיילים שדאגה לכך.

    אם אתם בוטונולוגים עם תחביב ליטוף העץ ובחינת עליו אז שתדעו לכם שיש בשמורה גם את הקנה וגם את הסוף וגם העבקנה וקנה הסוכר. את כל הפמילייה הכניסו יחד לאותו השק ולאותו השטח, אבל אם אתם אקספרטים באגף, יש בשמורה גם כמה מהנדירים שיש רק פרט אחד בשמורה או נגיד, בכל העולם.

    שווה לקחת משקפת כדי לראות את קצות רגליהם של העורבים המיוחדים שעפים מעל קירות המצוק ומתאמנים בתעופה. רגליהם נוגעות בקיר ודוחפות החוצה כמו שחיינים בסוף שורה. ציפורים קטנים פי 20 מאלו ינוחו על דרגשים בלתי נראים בקצות צמחים שתלויים בדרך נס או דבוקים עם דבק יוהו ועוד רגע נופלים מהתקרה. גם היעלים נדמים כהולכים על קירות לא יציבים. ועדיין לא דווח בעיתונים על יעל שנפלה ממדרגתה. על עז הרים שמעתם?

   וכשתצאו חזרה לכביש תגלו שאין חוף ראוי באזור. חוף עין גדי טבע. חוף מינרל גם הוא. יש כל מיני מקומות שבטח תוכלו להגיע אליהם, אולי. אין שלטים בכל מקום, אבל תקציר הדברים הוא שים המלח מתייבש, החופים שוקעים מיום ליום, למלונות היוקרתיים של עין בוקק הם לחוף בריכות המלח של המפעלים. מדכי לדכי? לא בדיוק. אורחי המלונות הרי רגילים לבקר בבריכות, מה גם שבריכות מלח בצבע טורקיז ברוחב הלב או עד אינסוף, כשאינסוף בישראל זה עד הגבול עם מדינה עורבת, זה גם רחב דיו. ממילא אין אפשר לצלול בים הזה, אז מה זה משנה באיזה עומק המים? ומזל ששפכו חול צהוב על האדמה המצחינה בריח הגופרית ובכך סתמו את הבוץ הנוראי הזה, שכן זה מאוד מלכלך. זה נועד לחנויות יופי, מסיכות פנים שאותם אפשר לקנות במחיר מופרע. 

    אז כדאי כשתחזרו לבתים שלכם, שתדעו לומר לחברים שלכם: וואי על חוף מינרל לא שמעתי מימי ומרגע שהוא שקע אני רק שומע על בכייה לדורות. איזו פנינה הלכה לעולמה! ורק אני לא הייתי שם אף פעם. אז לכו לים המלח הוא לא כמו פעם, אבל בהחלט שווה לראות אותו, בחורף. בין אוקטובר למרץ, כל עוד הלילות קרירים.