יהושוע מתלבט

בשנות העשרים לחייו, מוטרד מהעתיד. לאן אלך, לאן אפנה. לאן חיי?

אתה לא מבין, אני מסוג האנשים שאם לא יכוון את עצמו, יכול לקום בשתיים עשרה. אנשים אחרים קמים עם שעון ועושים כל מיני דברים. הוא חושב ללמוד, בגלל שההורים רוצים שילמד בקרוב, וגם משום שאם הוא רוצה לקבל מלגה של חיילים בודדים, זה הזמן הקרוב, אחרי השחרור. הבעיה היא ששום דבר לא מעניין אותו, אז קשה לו לבחור במקצוע מסויים. הוא חשב ללמוד להיות רואה חשבון, אך השוק מוצף בהם, זאת הסיבה שהוא ירד מזה, הסביר. המלצתי לו ללכת או על משהו שמעניין אותו או על משהו שהוא טוב בו.

הוא חושב להוריד את הכיפה, אך מתקשה לעשות את הפעולה עצמה. הוא התייעץ בי, כי אני מבין דבר, הרי הורדתי את הכיפה. העניין עם להוריד כיפה מהראש זה יותר הרגשה פנימית שלך, זה כמו כשאתה מסתובב מסטול וחושב שכולם רואים אותך, הם לא. לאף אחד לא אכפת. אבל... הוא מנסה, אתה לא מבין, אני מסוג האנשים שמאוד אכפת להם מה אחרים חושבים עליהם. אולי תלך למקום שבו אנשים לא מכירים אותך בלי כיפה, ותראה אם זה מפריע לך. הוא לא רוצה שישפטו אותו לא נכון, אומר ואז מדגים להיפך.

התחלתי עם בחורה והיא אמרה לי לא, בגלל שיש לי כיפה. ואז זה היה מוזר, כי ניסיתי להסביר לה שזה בסדר, כי אני לא כזה דתי, ויש לי כיפה, אבל אני לא שומר כל כך. בדרך כלל האנשים שהכי יהיה אכפת להם מהשינויי הזה בחיים זה ההורים, אלו שהכתיבו את סוג החינוך שיקבל. על מה אתה מדבר, ברגע שיצאנו מהבית אמא שלי שמחה שהיא לא צריכה לשחק את המשחק יותר. הוריו אינם דתיים. הם רצו לתת לילדיהם חינוך דתי, אך הם עצמם אינם דתיים. הם רצו שילדיהם יקבלו חינוך עם ערכים ולא יתפקרו. וכמו שיהושוע מסביר על חבריו שהם מופקרים משום שהם לא מאמינים בשום דבר, כנראה שמשהו בחינוך הזה "עובד".

הוא גדל בפאבליק סקול וכן בישיבה יהודית, רק כדי להתרחק מהבית. עלה לארץ, התרחק עוד. עברית הוא מדבר, כי הוא עבר תקופה בארץ, הוריו עלו לרעננה. שאלתי אותו על המרכז קליטה, הוא לא זכר את המקום, הוא לא חושב שהם היו שם בכלל. שירת בצבא, וכעת חי בירושלים. אמר שראה עשר עונות של השרדות של אמריקה, את ההישרדות של ישראל לא ראה, כי אומרים של לא טוב כמו זה של אמריקה. אומרים שאפוקליפסה עכשיו זה סרט המלחמה הטוב ביותר, אך לא יצא לי לראות את זה עדיין. אומרים ש... יהושוע יצא כעת מהמערכת מבולבל. כבר אין מה שיאמר לו מה לעשות. עכשיו זו התקופה שהוא צריך לקחת את היוזמה, ועדיין אין לו את הכלים לטפל עצמו. ואני הייתי אומר לו בעת צאתי משנות העשרים:

Welcome to the twenties,

 the age when you learn 

to look out yourself!